ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןאגרות קודשאגרות-קודש אדמו"ר הזקןאגרת קט

אגרת קט

והיה ⁵⁶⁴⁴ מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם ⁵⁶⁴⁵ . להבין ההפרש שבין מעשה לעבודה, ובין שלום ⁵⁶⁴⁶ להשקט ובטח כו' ⁵⁶⁴⁷ , ע"פ מה שארז"ל ⁵⁶⁴⁸ על פסוק ⁵⁶⁴⁹ עושה שלום במרומיו, כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה. כלומר שמיכאל שר של חסד, הנק' ⁵⁶⁵⁰ בשם מים היורדים ⁵⁶⁵¹ ממקום גבוה למקום נמוך, והוא בחי' ההשפעה והתפשטות החיות מעולמות עליונים לתחתונים, ובחי' אש שטבעה ⁵⁶⁵² לעלות למעלה היא בחי' הגבורה והסתלקות השפעת החיים ⁵⁶⁵³ ממטה למעלה, שלא להשפיע רק בצמצום עצום ורב, והן מדות נגדיות ⁵⁶⁵⁴ והפכיות זו לזו. והיינו כשהן בבחי' מדות לבדן. אך הקב"ה עושה שלום ביניהם ⁵⁶⁵⁵ , דהיינו על ידי גילוי שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאור א"ס ב"ה, אשר כשמו כן הוא ⁵⁶⁵⁶ שאינו בבחי' מדה ח"ו, אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפילו מבחי' חב"ד ⁵⁶⁵⁷ מקור המדות ⁵⁶⁵⁸ , ואזי ⁵⁶⁵⁹ המדות נגדיות של מיכאל וגבריאל נכללות במקורן ושרשן והיו לאחדים ⁵⁶⁶⁰ ממש, ובטלים באורו יתברך המאיר להם בבחי' גילוי. ואזי מתמזגים ומתמתקים ⁵⁶⁶¹ הגבורות בחסדים על ידי בחי' ממוצעת קו המכריע ומטה כלפי חסד ⁵⁶⁶² , היא מדת הרחמים הנק' בשם תפארת בדברי חכמי האמת, לפי שהיא כלולה מב' גוונין לובן ואודם המרמזים לחסד וגבורה. ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת כמ"ש בזה"ק ⁵⁶⁶³ , לפי שכאן הוא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה הארה רבה ביתר שאת משאר מדותיו הקדושות יתברך. והנה אתערותא דלעילא, לעורר גילוי הארה רבה והשפעה עצומה הנ"ל מאור א"ס ב"ה לעשות שלום הנ"ל, היא באתערותא דלתתא, במעשה הצדקה והשפעת חיים חן וחסד ורחמים ⁵⁶⁶⁴ למאן דלית ליה מגרמי' כלום ⁵⁶⁶⁵ ולהחיות רוח שפלים ⁵⁶⁶⁶ כו'.

ומודעת זאת ⁵⁶⁶⁷ מה שאמרו רז"ל ⁵⁶⁶⁸ על העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, פמליא של מעלה הם השרים והמדות הנ"ל, שהן ההיכלות עליונים בעולם הבריאה שבזה"ק, ופמליא של מטה הן ההיכלות התחתונים, ובפרט עולם הזה השפל המעורב טוב ורע מחטא אדם הראשון, והרע שולט על הטוב כמ"ש אשר ⁵⁶⁶⁹ שלט האדם באדם כו', ולאום ⁵⁶⁷⁰ מלאום יאמץ. וכנראה בחוש באדם התחתון הנקרא ⁵⁶⁷¹ בשם עולם קטן, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך ח"ו, ואין שלום בעולם ⁵⁶⁷² עד עת קץ ⁵⁶⁷³ שיתברר הטוב מהרע לידבק בשרשו ומקורו מקור החיים ב"ה, ואזי יתפרדו כל פועלי און ⁵⁶⁷⁴ , ורוח הטומאה יעבור מן הארץ ⁵⁶⁷⁵ , כשיתברר מתוכו בחי' הטוב המחייהו. ובירור זה יהיה גם כן על ידי גילוי אלקותו למטה בהארה רבה והשפעה עצומה, כמ"ש כי ⁵⁶⁷⁶ מלאה הארץ דעה את ה', ונגלה כבוד ה' ⁵⁶⁷⁷ כו'. וזהו בכללות העולם לעתיד, אך באדם התחתון בכל עת מצוא ⁵⁶⁷⁸ זו תפלה, או שאר עתים מזומנים ⁵⁶⁷⁹ להתבודד עם קונו, כל אחד לפי מעשיו זוכה למעין בירור זה על ידי עסק התורה לשמה. וכן על ידי הצדקה, כמ"ש רבי אלעזר ⁵⁶⁸⁰ יהיב פרוטה לעני והדר מצלי דכתיב אני ⁵⁶⁸¹ בצדק אחזה פניך, היא בחי' גילוי הארה והשפעת הדעת ⁵⁶⁸² והתבונה להתבונן בגדולת ה' ולהוליד מזה דחילו ורחימו שכליים כנודע, ועי"ז נברר הטוב לה' ונפרד הרע, כמ"ש מצרף ⁵⁶⁸³ לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, פירוש לפי הילולו את ה' בעומק הדעת להוליד דחילו ורחימו ⁵⁶⁸⁴ , ככה נברר הטוב ונפרד הרע כבירור ופירוד הסיגים מכסף וזהב במצרף וכור.

והנה מודעת זאת שישראל בטבעם הם רחמנים ⁵⁶⁸⁵ וגומלי חסדים, מפני ⁵⁶⁸⁶ היות נפשותיהם נמשכות ממדותיו ית', אשר החסד גובר בהן על מדת הדין והגבורה והצמצום, וכמ"ש גבר ⁵⁶⁸⁷ חסדו על יריאיו, שלכן נקראת הנשמה בת כהן כמ"ש בזה"ק ⁵⁶⁸⁸ . והנה הצדקה הנמשכת מבחי' זו נק' בשם מעשה הצדקה, כי שם מעשה נופל על דבר שכבר נעשה, או שנעשה תמיד ממילא והיא דבר ההווה ורגיל תמיד, ואף כאן הרי מדת החסד והרחמנות הוטבעה בנפשות כל בית ישראל מכבר, מעת בריאותן והשתלשלותן ממדותיו ית', כמ"ש ויפח ⁵⁶⁸⁹ באפיו כו', ואתה ⁵⁶⁹⁰ נפחת בי, ומאן ⁵⁶⁹¹ דנפח כו', וגם בכל יום ויום ⁵⁶⁹² בטובו מחדש מעשה בראשית, וחדשים לבקרים ⁵⁶⁹³ כו'. אך לשון עבודה ⁵⁶⁹⁴ אינו נופל אלא על דבר שהאדם עושה ביגיעה עצומה נגד טבע נפשו, רק שמבטל טבעו ורצונו מפני רצון העליון ב"ה, כגון לייגע עצמו בתורה ובתפלה עד מיצוי הנפש ⁵⁶⁹⁵ כו', ואף כאן במצות הצדקה ליתן הרבה יותר מטבע רחמנותו ורצונו, וכמ"ש ⁵⁶⁹⁶ רז"ל ע"פ נתן ⁵⁶⁹⁷ תתן אפילו מאה פעמים וכו' ⁵⁶⁹⁸ .

וז"ש והיה מעשה הצדקה, שגם הצדקה הנק' בשם מעשה ולא בשם עבודה, אעפ"כ באתעדל"ת אתערותא דלעילא מעורר גילוי אור א"ס ב"ה בהארה רבה והשפעה עצומה, ונעשה שלום במרומיו, וגם בפמליא של מטה. רק שבעוה"ז השפל לא יתגלה השלום והבירור ופירוד הרע מהטוב עד עת קץ, ולא בזמן הגלות כנ"ל. רק בעולם קטן הוא האדם בכל עת מצוא זו תפלה, כמ"ש בצדק אחזה פניך כנ"ל, אך אחר התפלה ⁵⁶⁹⁹ יוכל להיות הרע חוזר וניעור בקל ולהתערב בטוב, כאשר יתהלך בחשכת עולם הזה. אך הצדקה בבחי' עבודה, הנה מאשר יקרה וגדלה מעלתה במאד מאד, בהיותו מבטל טבעו ורצונו הגופני מפני רצון העליון ב"ה, ואתכפיא סטרא אחרא ואזי ⁵⁷⁰⁰ אסתלק יקרא דקוב"ה כו', וכיתרון ⁵⁷⁰¹ האור מן החשך דוקא כנודע. אי לזאת אין הרע יכול להיות עוד חוזר וניעור בקלות כל כך מאליו, רק אם האדם יעוררנו וימשיכנו על עצמו ח"ו. וז"ש השקט ובטח עד עולם, השקט הוא מלשון שוקט ⁵⁷⁰² על שמריו, דהיינו שהשמרים נפרדים לגמרי מן היין ונופלין למטה לגמרי, והיין למעלה זך וצלול בתכלית. ועד"ז הוא בעבודת הצדקה, השמרים הן ⁵⁷⁰³ בחי' תערובת רע שבנפשו, נברר ונפרד מעט מעט עד שנופל למטה למקורו ושרשו, וכמ"ש ותשליך ⁵⁷⁰⁴ במצולות ים כל חטאתם.

הערות

5644. נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת יב. ומועתקת בכת"י 1034 טז, א. המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.
5645. והי' . . עד עולם: ישעי' לב, יז.
5646. שלום: עיין לעיל [אגה"ק] ס"ד [אגרת סה. ובאגה"ק] ל [לעיל אגרת פד].
5647. ובטח כו': "כו'" מיותר.
5648. ע"פ מה שארז"ל: עיין דב"ר פ"ה, ובמדב"ר פי"ב.
5649. על פסוק: איוב כה, ב.
5650. חסד הנק': עיין לעיל [אגה"ק] סי' ח [לעיל אגרת נג].
5651. היורדים: תענית ז, א.
5652. אש שטבעה: כנ"ל [בתניא] ח"א פי"ט.
5653. החיים: החיות?.
5654. נגדיות כו': "נגדיות והפכיות זו מזו" או "הפכיות ונגדיות זו לזו"?.
5655. הקב"ה עושה שלום ביניהם: ראה בזה סדור עם דא"ח (רסא, ב). ביאורי הזהר (ח, ב). הנחות הר"פ (ע' קנד-ה) – בשם המגיד.
5656. כשמו כֶן הוא: שמואל-א כה, כה.
5657. אפילו מבחי' חב"ד: עיין לעיל [בתניא] ח"א פ"ב בהג"ה וח"ב פ"ט.
5658. חב"ד מקור המדות: כנ"ל [בתניא] ח"א פ"ג ואגה"ק טו.
5659. ואזי כו': עיין ג"כ [תניא] ח"א פ"מ בהג"ה ופמ"א בהג"ה.
5660. והיו לאחדים: [יחזקאל לז, יז].
5661. מתמזגים ומתמתקים: מתמזגות ומתמתקות?.
5662. ומטה כלפי חסד: ע"ד ר"ה יז, א.
5663. בזה"ק: [ראה זח"ג יא, א] לראות פרד"ס ז' שמות.
5664. חיים חן וחסד ורחמים: נוסח שמו"ע.
5665. דלית ליה מגרמיה כלום: זח"א קסח, ב.
5666. ולהחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.
5667. מודעת זאת: [ע"פ ישעי' יב, ה].
5668. שאמרו רז"ל על: סנהדרין צט, ב. לקו"ת מטות ד"ה החלצו.
5669. כמ"ש אשר: קהלת ח, ט.
5670. ולאום: בראשית כה, כג.
5671. הנקרא: מו"נ ח"א פע"ב כדבר מוסכם. בערכי הכינויים שנמצא בזח"א קנ"ד, ולא מצאתי שם [קלד,ב?]. באוצר ישראל – שיש מדרש עולם קטן. תיקוני זהר תיקון ע' (רנד, א.). [ובסה"מ תש"ט ע' 40 מציין רבינו: תנחומא פ' פקודי ג. תיקוני זהר תס"ט קרוב לתחלתו. ועייג"כ אדר"נ פל"א. קה"ר א, ד. זח"א קלד, ב. מו"נ ח"א פע"ב. לקו"ת פ' במדבר רד"ה והי' מספר בני ישראל].
5672. שלום בעולם: יבמות קיד, ב.
5673. עד עת קץ: דניאל יא, לה. יב, ד. יב, ט.
5674. יתפרדו כל פועלי און: תהלים צב, י.
5675. ורוח הטומאה יעבור מן הארץ: ע"ד זכרי' יג, ב.
5676. כמ"ש כי: ישעי' יא, ט.
5677. ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.
5678. עת מצוא: תהלים לב, ו: "יתפלל .. לעת מצוא", ובתרגום: בעידן רעותי', וכן הוא בפירוש רש"י ועיין ברכות ח, א.
5679. עתים מזומנים: עיין לעיל [אגה"ק] ס"ד, ח.
5680. כמ"ש רבי אלעזר: ב"ב י, ע"א.
5681. דכתיב אני: תהלים יז, טו.
5682. פניך היא כו' הדעת כו': צע"ק מ[אגה"ק] סוסי' ד [לעיל אגרת סה].
5683. כמ"ש מצרף: משלי כז, כא.
5684. להוליד דחילו ורחימו: שהם כסף וזהב ברוחניות – תו"א ר"פ וישב ובכ"מ.
5685. מודעת זאת שישראל בטבעם הם רחמנים: יבמות עט, א.
5686. מפני: צע"ק מ[תניא] ח"א ספ"א: "וגם מדות טובות כו'". ואולי מטעם דפ"א – יש מדת הרחמנות בנפשם, ואפשר שתנצח מדת הדין או לא. ו[זה] שייך שם בפ"א, דעסיק רק במציאות מדות טובות ורעות בנפש האלקית. ומטעם דאגרתנו – ישראל הם רחמנים בפועל – דבזה קאי כאן – שהוא מפני שמדת הרחמים גוברת, וזהו רק "מפני היות כו'".
5687. וכמ"ש גבר: תהלים קג, יא.
5688. כמ"ש בזה"ק: זח"ב צה, א.
5689. כמ"ש ויפח: בראשית ב, ז.
5690. ואתה: נוסח ברכות השחר.
5691. ומאן: עיין לעיל [בתניא] ח"א רפ"ב.
5692. בכל יום ויום כו': ע"ד לשון ברכות ק"ש.
5693. וחדשים לבקרים: ע"ד איכה ג, כג. ועיין ב"ר רפע"ח.
5694. אך לשון עבודה: עיין ג"כ [בתניא] ח"א פט"ו ופ"ל.
5695. עד מיצוי הנפש: ספרי דברים ו, ה?. [נזכר בתניא] ח"א פ"ל. אגה"ק ס"א [לעיל אגרת פב].
5696. וכמ"ש רז"ל: ספרי דברים טו, יו"ד. פרש"י שם.
5697. ע"פ נתן: דברים טו, י.
5698. פעמים וכו': "וכו'" מיותר?
5699. אך אחר התפלה כו': עד"ז [בתניא] ח"א פי"ב וי"ג.
5700. ואתכפיא ס"א ואזי אסתלק כו': בשנוי לשון זח"ב קכח, ב – [בתניא] ח"א פכ"ז - ועיין ג"כ שם סז, ב.
5701. וכיתרון: קהלת ב, יג. נזכר [בתניא] ח"א פי"ב י"ג.
5702. מלשון שוקט: ירמי' מח, יא: "ושוקט הוא אל שמריו".
5703. השמרים ה ן : ביאור[ו] עיין [ד"ה] והנה בזהר [ת]רס"ט.
5704. וכמ"ש ותשליך: מיכה ז, יט. באוה"ת להצ"צ עה"פ מציין לשל"ה וישלח (רצה, ב), ויובן משם לכאן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.