ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןאגרות קודשאגרות-קודש אדמו"ר הזקןאגרת עט

אגרת עט

[תקס"ב]

ויעש ⁴⁵³² דוד שם ⁴⁵³³ , ופי' בזה"ק ⁴⁵³⁴ משום שנאמר ויהי ⁴⁵³⁵ דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כו', בכה ⁴⁵³⁶ ר"ש ואמר מאן עביד שמא קדישא בכל יומא מאן דיהיב צדקה למסכני כו'.

ויובן בהקדים מאמר רז"ל ⁴⁵³⁷ על פסוק כי ביה ה' צור עולמים ⁴⁵³⁸ , בה' נברא עולם הזה ביו"ד נברא עולם הבא, פירוש שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנין מזיו השכינה המאיר בגן עדן עליון ותחתון, הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם שמשכילים ויודעים ומשיגים איזה השגה באור וחיות השופע שם מא"ס ב"ה בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינתם להבין ולהשיג איזה השגה, כל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי מעשיו ⁴⁵³⁹ . ולכן נקרא עולם הבא בשם בינה בזה"ק ⁴⁵⁴⁰ , והשפעה זו נמשכת מבחי' חכמה עילאה, שהוא מקור ההשכלה וההשגה הנקרא בשם בינה, והוא קדמות השכל קודם שבא לכלל גילוי השגה והבנה, רק עדיין הוא בבחי' העלם והסתר, רק שמעט מזעיר שם זעיר שם ⁴⁵⁴¹ שופע ונמשך משם לבחינת בינה להבין ולהשיג שכל הנעלם ⁴⁵⁴² . ולכן נקרא בשם נקודה בהיכלא בזה"ק ⁴⁵⁴³ , וזו היא תמונת יו"ד של שם הוי' ב"ה. ונקרא ⁴⁵⁴⁴ עדן ⁴⁵⁴⁵ אשר עליו נאמר ⁴⁵⁴⁶ עין ⁴⁵⁴⁷ לא ראתה כו'. ונקרא אבא יסד ברתא ⁴⁵⁴⁸ .

פירוש כי הנה התהוות אותיות הדבור היוצאות מה' מוצאות ⁴⁵⁴⁹ הפה, אינן ⁴⁵⁵⁰ דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו להוציא מבטא האותיות על ידי ההבל והקול המכה בהן על פי דרך הטבע ולא על פי דרך השכל, כגון השפתים על דרך משל ⁴⁵⁵¹ שאותיות בומ"פ יוצאות מהן, אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת מבטא ארבע חלקי שינויי ביטוי אותיות אלו, על פי שינויי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל אחד וקול אחד הפוגע בהן בשוה, ואדרבה שינוי התנועות שבשפתים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא בשפתים כרצונה לומר אות ב' או ו' או מ' או פ', ולא להיפך שיהיה רצון הנפש וכונתה לעשות שינוי תנועות השפתים כמו שהן מתנענעות עתה בביטויי ד' אותיות אלו, וכנראה בחוש שאין הנפש מתכוונת ויודעת לכוין כלל שינוי תנועות השפתים בשינויים אלו. ויותר נראה כן בביטוי הנקודות, שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא נקמצים השפתים ⁴⁵⁵² ובפתח נפתחים ⁴⁵⁵³ השפתים, ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל. ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל, שמבטא האותיות והנקודות הוא למעלה מהשכל המושג ומובן, אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת. ולכן אין התינוק יכול לדבר אף שמבין הכל.

אך האותיות הן בבחינת חומר וצורה, הנקרא פנימית וחיצונית, כי הגם שמקורן הוא מקדמות השכל ורצון הנפש, זו היא בחינת צורת שינוי המבטא שבכ"ב אותיות ⁴⁵⁵⁴ , אבל בחינת החומר וגוף התהוותן, והוא בחי' חיצוניותן, הוא ההבל היוצא מהלב, שממנו מתהוה קול פשוט היוצא מהגרון, ואחר כך נחלק לכ"ב הברות וביטוי כ"ב אותיות, בה' מוצאות הידועות אחה"ע ⁴⁵⁵⁵ מהגרון גיכ"ק מהחיך ⁴⁵⁵⁶ כו'. ומבטא ההבל הוא אות ה' אתא קלילא ⁴⁵⁵⁷ כו', והוא מקור החומר וגוף האותיות ⁴⁵⁵⁸ טרם התחלקותן לכ"ב. ולכן ארז"ל ⁴⁵⁵⁹ שעוה"ז נברא בה'.

והנה הגם שהיא ה' תתאה ה' אחרונה שבשם הוי', ורז"ל דרשו זה על פסוק כי ביה ⁴⁵⁶⁰ . היינו לפי שמקורה וראשיתה לבא לבחי' גילוי מהעלם היו"ד ⁴⁵⁶¹ הוא מושפע ונמשך מבחינת ה' עילאה, שיש לה התפשטות אורך ורוחב ⁴⁵⁶² , להורות על בחינת בינה, שהיא התפשטות השכל הנעלם בבחי' גילוי והשגה בהרחבת הדעת. והשפעתה מסתיימת בלב, וכמ"ש בתיקונים ⁴⁵⁶³ דבינה לבא ובה הלב מבין. ומשם יוצא ההבל מקור גילוי גוף האותיות הדבור ⁴⁵⁶⁴ , המתגלות בה' מוצאות מהעלם היו"ד. ותמונת ה' תתאה בכתיבתה גם כן בהתפשטות אורך ורוחב, מורה על התפשטות בחי' מלכותו יתברך מלכות כל עולמים למעלה ולמטה ולד' סטרין, המתפשטות ונמשכות מאותיות דבר ה', כמ"ש בקהלת ⁴⁵⁶⁵ באשר דבר מלך שלטון כמ"ש במ"א [ולהבין מעט מזעיר ענין ומהות אותיות הדבור באלהות, שאין לו דמות הגוף ולא הנפש ח"ו, כבר נתבאר בדרך ארוכה וקצרה (בלק"א ח"ב פי"א וי"ב ע"ש)].

אך ביאור הענין למה אמרו רז"ל שעוה"ז דוקא נברא בה'. הנה ידוע ⁴⁵⁶⁶ לכל חכמי לב כי ריבוי העולמות וההיכלות אשר אין להם מספר, כמ"ש היש מספר ⁴⁵⁶⁷ לגדודיו, ובכל היכל ⁴⁵⁶⁸ וגדוד אלף אלפין ורבוא רבבן ⁴⁵⁶⁹ מלאכים, וכן נרנח"י מדרגות לאין קץ ⁴⁵⁷⁰ , ובכל עולם והיכלות מריבוי היכלות ⁴⁵⁷¹ שבאצי' בריאה יצירה, הנה כל ריבויים אלו ריבוי אחר ריבוי עד אין קץ ממש, הכל נמשך ונשפע מריבוי צירופי כ"ב אותיות ⁴⁵⁷² דבר ה', המתחלקות גם כן לצירופים רבים עד אין קץ ותכלית ממש, כמ"ש בספר יצירה שבעה אבנים בונות ⁴⁵⁷³ חמשת אלפים וארבעים בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר כו'. והגם שיש במעלות ומדריגות המלאכים ונשמות כמה וכמה מיני מעלות ומדריגות חלוקות לאין קץ גבוה על גבוה, הנה הכל נמשך לפי חילופי הצירופים והתמורות בא"ת ב"ש ⁴⁵⁷⁴ כו' (וכמ"ש בפי"ב ⁴⁵⁷⁵ ). אך דרך כלל הנה כולם בעלי חכמה ודעת ויודעים את בוראם ⁴⁵⁷⁶ , מפני היות חיותם מפנימיות האותיות הנמשכות מבחי' חכמה עילאה וכנ"ל.

אך העולם הזה השפל עם החיות שבתוכו ⁴⁵⁷⁷ , קטן מהכיל ⁴⁵⁷⁸ ולסבול אור וחיות מבחינת צורת האותיות ופנימיותן, להאיר ולהשפיע בו בלי לבוש והסתר, כמו שמאירות ומשפיעות לנשמות ומלאכים, רק ההארה וההשפעה באה ונשפע ⁴⁵⁷⁹ לעוה"ז מבחינת חומר וגוף האותיות וחיצוניותם, שהוא בחינת ההבל המתחלק לז' הבלים שבקהלת ⁴⁵⁸⁰ , שעליהם העולם עומד כמ"ש בזה"ק ⁴⁵⁸¹ , והוא מוצא פי ה' ⁴⁵⁸² המתלבש בעולם הזה וכל צבאיו להחיותם, ובתוכו מלובשת בחינת צורת אותיות הדבור והמחשבה, ממדותיו הקדושות ורצונו וחכמתו וכו' המיוחדות בא"ס ב"ה בתכלית (וז"ש האר"י ז"ל ⁴⁵⁸³ שבחינת חיצוניות הכלים דמלכות דאצילות, המרומזות בה' של שם הוי' ב"ה, הם ירדו ונעשו נשמה לעולם העשיה). וכ"כ בתקונים ⁴⁵⁸⁴ שהיו"ד הוא באצי' כו' וה' תתאה מקננת בעשיה.

והנה באדם התחתון למשל, מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה, ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד מדבורו, הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה, ככה ממש עד"מ ויתר מזה לאין קץ הי' צמצום גדול עצום ורב כאשר בדבר ה' שמים נעשו בששת ימי בראשית וברוח ⁴⁵⁸⁵ פיו כל צבאם, היא אות ה' של שם הוי' ב"ה, אתא קלילא, כמ"ש בהבראם ⁴⁵⁸⁶ בה' בראם ⁴⁵⁸⁷ , היא מקור הט' מאמרות שנמשכו ממאמר ראשון בראשית דנמי מאמר הוא ⁴⁵⁸⁸ , היא בחינת חכמה ⁴⁵⁸⁹ הנקראת ראשית ⁴⁵⁹⁰ .

אך אז היתה המשכה וירידה זו בלי אתערותא דלתתא כלל, כי אדם ⁴⁵⁹¹ אין לעבוד כו', רק כי חפץ ⁴⁵⁹² חסד הוא, ועולם חסד יבנה ⁴⁵⁹³ . וזהו בהבראם באברהם ⁴⁵⁹⁴ , כי חסד לאברהם ⁴⁵⁹⁵ כו'. אך אחר בריאת האדם לעבדה ⁴⁵⁹⁶ כו', אזי כל אתערותא דלעילא לעורר מדת חסד עליון הוא באתערותא דלתתא, בצדקה וחסד ⁴⁵⁹⁷ שישראל עושין בעולם הזה. לכן אמרו רז"ל כל ⁴⁵⁹⁸ האומר אין לו אלא תורה בלי גמילות חסדים אפילו תורה אין לו, אלא לעסוק בתורה ובגמילות חסדים. כי הנה הגם דאורייתא מחכמה נפקת ⁴⁵⁹⁹ , ובאורייתא מתקיים עלמא ⁴⁶⁰⁰ , ובאינון דלעאן ⁴⁶⁰¹ בה, כי בדבורם ממשיכים הארות והשפעות (נ"א והשראות) חכמה עילאה מקור התורה לבחינת אותיות הדבור שבהן נברא העולם, כמארז"ל אל תקרי ⁴⁶⁰² בניך אלא בוניך. הרי המשכה זו היא בחינת ירידה גדולה, ולזה צריך לעורר חסד עליון הנמשך כמים ממקום ⁴⁶⁰³ גבוה למקום נמוך, באתערותא דלתתא בצדקה וחסד תתאה, שממשיכי' חיים וחסד להחיות ⁴⁶⁰⁴ רוח שפלים ונדכאים. וז"ש אל ⁴⁶⁰⁵ יתהלל חכם בחכמתו כו' כי אם בזאת יתהלל כו' כי אני ה' עושה חסד כו', כי החסד הוא הממשיך חיי החכמה למטה, ואם לאו הרי נקראת חכמתו לבדו, בלי המשכת חיים ממנה ח"ו.

ובזה יובן מ"ש האריז"ל שיש ב' מיני נשמות בישראל, נשמות תלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימיהם ⁴⁶⁰⁶ , ונשמות בעלי מצות העוסקים בצדקה וגמילות חסדים. דלכאורה הרי גם תלמידי חכמים צריכים לעסוק בגמילות חסדים, כמארז"ל שאפילו תורה אין לו, אלא שהתלמידי חכמים שתורתן עיקר ורוב ימיהם בה ומיעוט ימיהם בגמילות חסדים, הנה פעולת אתערותא דלתתא לעורר חסד עליון להמשיך ולהוריד אוא"ס ⁴⁶⁰⁷ המלובש בחכמה עילאה מקור תורת ה' שבפיהם, הוא רק לעולם הנשמות שבבריאה על ידי עסק התלמוד, ולמלאכים שביצירה על ידי לימוד המשנה ⁴⁶⁰⁸ , יען היות חיות הנשמות והמלאכים נשפעות מצירופי אותיות הדיבור היא תורה שבעל פה, ומקור האותיות הוא מחכמה עילאה כנ"ל. אך להמשיך ולהוריד הארה וחיות מבחינת הבל העליון ה' תתאה לעולם הזה השפל, שהוא צמצום גדול ביתר עז, לא די ⁴⁶⁰⁹ באתערותא דלתתא של תלמידי חכמים העוסקים מיעוט ימיהם בצדקה וגמילות חסדים, אלא על ידי אתערותא דבעלי מצות, העוסקים רוב ימיהם בצדקה וגמ"ח (וכמ"ש בלק"א בח"א פל"ד). ולכן נקראו תמכי אורייתא ⁴⁶¹⁰ , והן בחינות ומדרגות נצח והוד, להיותן ממשיכין אור התורה למטה לעולם העשיה.

ובזה יובן ⁴⁶¹¹ למה נקרא הצדקה בשם מעשה, כמ"ש והיה ⁴⁶¹² מעשה הצדקה שלום, על שם שפעולתה להמשיך אור ה' לעולם העשיה. וזהו דקדוק לשון זה"ק מאן דעביד שמא קדישא, דעביד דייקא, כי באתערותא דלתתא בצדקה וחסד תתאה מעורר חסד עליון, להמשיך אור א"ס מבחינת חכמה עילאה יו"ד של שם ⁴⁶¹³ לה' של שם, בחינת הדבור ורוח פיו יתברך, כדי להשפיע לעולם העשי'. ועל דרך משל ⁴⁶¹⁴ להבדיל הבדלות אין קץ, כמו שאדם אינו מדבר אלא לאחרים (ולא כשהוא בינו לבין עצמו), ואז מצמצם שכלו ומחשבתו בדבורו אליהם, והמשכילים יבינו ⁴⁶¹⁵ .

הערות

4532. נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת ה. ומועתקת בכמה כת"י (93 שח, א. 98 קיז, א. 115 פב, ב. 208 מח, א. 239 קסב, א. 284 מא, א. 691 קכח, א. 750 לד, א (בכותרת: "מכתב ומאמר אדמו"ר שי' בענין נתינת הצדקה בשנת תקסבי"ת לפ"ק"). 1064 מג, א (בכותרת: "מאדמ"ו הערה לצדקה"). 1118 קנב, ב (בכותרת: "תורת אדמו"ר ע"י המשולח בשנת תק"ס בי"ת לפ"ק"). 2061 ג, א (בכותרת: "תורת אדונינו מורינו ורבינו מהור"ר שניאור זלמן שי'"). ובכת"י ירושלים 2916 פט, א הב'). בדרך כלל הי' רבינו כותב את אגרת הזירוז למעות ארה"ק בתחלת החורף. אמנם לא נתפרש כאן שהיא עבור מעות ארה"ק. המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.
4533. ויעש דוד שם: ש"ב ח, יג.
4534. בזה"ק: כנראה הוא זח"ג קיג, א וזח"א ר, ב [וראה זח"ב ערה, ב]
4535. שנא' ויהי: ש"ב ח, טו.
4536. בכה כו': בקיצור לשון.
4537. מאמר רז"ל: מנחות כט, ב.
4538. ע"פ כי ביה ה' צור עולמים: ישעי' כו, ד.
4539. ולפי מעשיו: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1287 הערה 6].
4540. נקרא כו' בזה"ק: [ראה זח"ג רעח, א. שיעורים בס' התניא שם הערה 7].
4541. מזעיר שם זעיר שם: [ע"פ ישעי' כח, י. יג].
4542. הנעלם: [נ"א: הנעלם והנסתר].
4543. נקודה בהיכלא בזה"ק: זח"א ו, א. תקו"ז תי' ה. לקו"ת ראה יח, ב ע"ש.
4544. ונקרא: ונקראת? או דקאי על מקור השכל וכי"ב.
4545. עדן: להעיר זח"ב צ, א. זח"ג יג, א. לברר במאו"א עדן.
4546. אשר עליו נאמר: [ברכות לד, ב].
4547. נאמר עין: ישעי' סד, ג.
4548. ונקרא אבא יסד ברתא: זח"ג רנו, ב. רנח, א.
4549. ה' מוצאות: לעיין בספר יצירה. [פ"ב, ג].
4550. אינן: אינה? ההתהוות.
4551. השפתים על דרך משל: חילוק מוצא זה מהאחרים, עיין [במ"מ] לעיל [לתניא] פל"ז.
4552. השפתים שמתנוענעות כו' נקמצים השפתים: נמצא בכתוב לשון זכר – לדוגמא: משלי כו, כג: "שפתים דולקים" - ולשון נקבה – לדוגמא: שיר [השירים] ד, יא: "תטופנה שפתותיך" לעיין במלונים.
4553. נקודת קמץ . . ובפתח נפתחים: שלכן נקרא קמץ פתח.
4554. אותיות: [נ"א: אותיות התורה].
4555. אחה"ע: לכאורה צ"ל אהח"ע, ומובן ע"פ זח"ב קכג, א שזהו כתר חכמה בינה ז"א (ועייג"כ ע"ח שער דרושי הצלם ד' ב).
4556. מהחיך: [נ"א: מהחיך בומ"ף מהשפתים].
4557. אתא קלילא: אקדמות. עיין לעיל [במ"מ לתניא] אגה"ת פ"ד.
4558. האותיות: [נ"א: התהוותן].
4559. ולכן ארז"ל: מנחות כט, ב.
4560. ביה: [נ"א: ביה צור כו'].
4561. גילוי מהעלם היו"ד: כנ"ל דאבא יסד ברתא.
4562. אורך ורוחב: עיין לעיל [במ"מ לתניא] אגה"ת פ"ד.
4563. בתיקונים: הקדמת תיקוני זהר.
4564. האותיות הדבור: אותיות הדבור?.
4565. בקהלת: ח, ד.
4566. הנה ידוע: סהמ"צ [להצ"צ בשרש מצות] התפלה [פ]כ"א – "דקדק בלשונו כו'".
4567. כמ"ש היש מספר: איוב כה, ג.
4568. ובכל היכל: [חגיגה יג, ב] עיין לעיל [בתניא] ח"א פמ"ו.
4569. אלף אלפין ורבוא רבבן: ע"ד דניאל ז, י. ושם: "ורבו" [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1298 הערה 18].
4570. מדרגות לאין קץ: צ"ע אם הפירוש שנרנח"י הם מדריגות לאין קץ.
4571. מרבוי היכלות שבאצי' בריאה יצירה: צ"ע טעם השמטת היכלות העשי'. ואולי עליהם מ"ש לקמן "עולם השפל כו'"
4572. מריבוי צירופי כ"ב אותיות: [ראה זח"ב קנא, ב. ברכות נה, א. לעיל אגרות מה. עב].
4573. שבעה . . בונות: שבע. וכן הוא בספר יצירה.
4574. בא"ת ב"ש: [ראה שבת קד, א. סוכה נב, ב].
4575. וכמ"ש בפי"ב: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1300 הערה 22].
4576. בעלי חכ' – בוראם: להשוות עם ל' היד יסוה"ת ג, ט " כל הכוכבים .. בעלי נפש ודעה והשכל .. ומכירים את מי שאמר והי' העולם".
4577. עם החיות שבתוכו: מ"ש ש"העולם .. עם החיות שבתוכו קטן מהכיל ולסבול אור וחיות כו'" – צע"ק. ואולי: עם הנבראים שבתוכו.
4578. קטן מהכיל: ע"ד מלכים-א ח' סד: "קָטֹן".
4579. באה ונשפע: ונשפעת? [נ"א: ונשפעה].
4580. שבקהלת: א, ב. עייג"כ באור התורה על הפסוק.
4581. בזה"ק: זח"א קמו, ב.
4582. מוצא פי ה': [עקב ח, ג].
4583. וז"ש האר"י ז"ל: [ראה ע"ח שער מז, ב] ועיין ג"כ אגה"ק כ', וקו"א להבין מ"ש בפע"ח.
4584. וכ"כ בתיקונים: [ראה תקו"ז תי' ו, (כג, א)].
4585. בדבר . . נעשו וברוח גו': תהלים לג, ו.
4586. כמ"ש בהבראם: בראשית ב, ד.
4587. בה' בראם: מנחות כט, ב.
4588. דנמי מאמר הוא: ר"ה לב, א [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1305 הערה 33].
4589. היא בחי' חכמה: כתרגום יונתן: בראשית – בחוכמתא. וכן הוא בזח"א ג, ב.
4590. הנקראת ראשית: עיין לעיל [בתניא] שער היחוד והאמונה פ"ח.
4591. כי אדם גו': בראשית ב, ה [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1305 הערה 34].
4592. כי חפץ: מיכה ז, יח.
4593. ועולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.
4594. בהבראם באברהם: ב"ר פי"ב [ט].
4595. חסד לאברהם: מיכה ז, כ [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1306 הערה 39].
4596. לעבדה: בראשית ב, טו.
4597. בצדקה וחסד: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1306 הערה 40].
4598. אמרו רז"ל כל: יבמות קט, ב.
4599. דאורייתא מחכמה נפקת: [זח"ב קכא, א].
4600. ובאורייתא מתקיים עלמא: [זח"א עז, א. זח"ב ר, א].
4601. ובאינון דלעאן בה: [זח"א מז, א].
4602. כמארז"ל אל תקרי: סוף ברכות.
4603. כמים ממקום כו': תענית ז, א ע"ש. לעיל [בתניא] ח"א פ"ד. וצע"ק, דשם (פ"ד) כתב כל זה בתורה עצמה, ואולי מפני דגם לבריאה ויצירה הוא ירידה עצומה, וכדמסיים.
4604. להחיות גו': ע"ד ישעי' נז, טו.
4605. וז"ש אל: ירמי' ט, כב-כג.
4606. כל ימיהם: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1306 הערה 48].
4607. אוא"ס: [נ"א: אור הוי' א"ס ב"ה].
4608. התלמוד כו' המשנה: עיין ג"כ [בתניא] ח"א ספ"מ בהגהה ופנ"ב. קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח.
4609. לא די: [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1310 הערה 50].
4610. תמכי אורייתא . . נו"ה: [זח"ג נג, ב].
4611. ובזה יובן: פירוש הפסוק לקמן [באגה"ק סי'] יב [אגרת קט. וראה שיעורים בס' התניא ע' 1311 הערה 52].
4612. כמ"ש והי': ישעי' לב, יז.
4613. שם: [נ"א: שם הוי'].
4614. ועד"מ: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1312 הערה 56].
4615. והמשכילים יבינו: דניאל יב, י.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.