ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןאגרות קודשאגרות-קודש אדמו"ר הזקןאגרת עב

אגרת עב

[חורף תק"ס-תקס"א?]

זורע ⁴³⁴³ צדקה שכר ⁴³⁴⁴ אמת (במשלי י"א), פירוש ששכר זריעת הצדקה היא מדת אמת. וכתיב תתן ⁴³⁴⁵ אמת ליעקב, ושבחא דקוב"ה מסדר נביא כו' כמ"ש בזה"ק ⁴³⁴⁶ , פירוש שהקב"ה הוא הנותן מדת אמת ליעקב. וצריך להבין וכי אין אמת ביעקב ח"ו עד שהקב"ה יתן לו מלמעלה.

אך הנה מודעת זאת ⁴³⁴⁷ דמדת יעקב היא מדת רחמנות, ועבודת ה' במדת רחמנות היא הבאה ⁴³⁴⁸ מהתעוררות רחמים רבים בלב האדם על ניצוץ אלקות שבנפשו, הרחוקה מאור פני ה' ⁴³⁴⁹ , כאשר הולך בחשך ⁴³⁵⁰ הבלי עולם. והתעוררות רחמנות זו היא באה מהתבונה והדעת בגדולת ה', איך שאפילו העולמות העליונים למעלה מעלה עד אין קץ כלא ממש חשיבי ⁴³⁵¹ קמיה, כי כל שפעם וחיותם אינו רק מזיו והארה מאות אחד משמו יתברך, כמאמר ביו"ד ⁴³⁵² נברא עוה"ב כו'. והנה בזיו והארה זו שהוא התפשטות החיות משמו יתברך להחיות עליונים ותחתונים הוא שיש הבדל והפרש בין עליונים לתחתונים, שעולם הזה ⁴³⁵³ נברא בה' וכו', וכן כל שינויי הפרטים שבכל עולם ועולם הוא לפי שינויי צירופי האותיות ⁴³⁵⁴ , וכן שינויי הזמנים בעבר הוה ועתיד, ושינויי כל הקורות בחילופי הזמנים, הכל משינויי צירופי האותיות, שהן הן המשכת החיות ממדותיו ית"ש (כמ"ש בלק"א ח"ב פי"א). אבל לגבי מהותו ועצמותו יתברך כתיב ⁴³⁵⁵ אני ה' לא שניתי, בין בבחינת שינויי ההשתלשלות מרום המעלות עד למטה מטה, שכמו שהוא יתברך מצוי בעליונים כך הוא ממש בשוה בתחתונים (וכמ"ש בלק"א ח"א פנ"א), ובין בבחינת שינויי הזמן, שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד לפני ששת ימי בראשית כך הוא עתה אחר הבריאה, והיינו משום שהכל כאין ואפס ממש לגבי מהותו ועצמותו, וכמו אות אחד מדבורו של אדם או אפילו ממחשבתו לגבי כללות מהות הנפש השכלית ⁴³⁵⁶ ועצמותה, עד"מ לשכך את האזן ⁴³⁵⁷ , ובאמת אין ערוך אליך ⁴³⁵⁸ כתיב, וכמ"ש במ"א (בלק"א ח"ב פ"ט) ע"ש. וזהו שאומרים ⁴³⁵⁹ המלך המרומם לבדו מאז, פירוש כמו שמאז קודם הבריאה היה הוא לבדו הוא ⁴³⁶⁰ , כך עתה הוא מרומם כו' ומתנשא מימות עולם, פירוש שהוא רם ונשא למעלה מעלה מבחינת זמן הנקרא בשם ימות עולם, והיינו לפי שחיות כל ימות עולם הוא רק מבחינת המלך כו', וכמ"ש במ"א ⁴³⁶¹ . ואי לזאת הרחמנות גדולה מאד מאד על הניצוץ השוכן בגוף החשוך והאפל משכא דחויא ⁴³⁶² , העלול לקבל טומאה ולהתגאל בכל התאוות ר"ל, לולי שהקב"ה מגן לו ונותן לו עוז ותעצומות ⁴³⁶³ , ללחום עם הגוף ותאותיו ולנצחן. וז"ש ⁴³⁶⁴ אדון עוזנו כו' מגן ישענו כו'.

והנה מודעת זאת ⁴³⁶⁵ דיש ב' מיני דחילו ורחימו ⁴³⁶⁶ , הראשונות הן הנולדות מהתבונה והדעת בגדולת ה', ובדברים המביאין לידי אהבת ה' ויראתו, והאחרונות הן הבאות אחר כך מלמעלה בבחי' מתנה, וכמ"ש במ"א ע"פ עבודת ⁴³⁶⁷ מתנה אתן את כהונתכם, שהיא מדת אהבה, וכן הוא ג"כ ביראה. והנה ודאי אין ערוך כלל בין הראשונות שהן תולדות השכל הנברא, לגבי האחרונות שהן מהבורא ית"ש. ולכן הן הן הנקראות בשם אמת, כי חותמו של הקב"ה אמת ⁴³⁶⁸ שהוא אמת האמיתי ⁴³⁶⁹ , וכל האמת שבנבראים כלא חשיבי קמיה.

אך איזה הדרך שיזכה האדם לאמת ה', הנה הוא על ידי שיעורר רחמים רבים לפני ה' על הניצוץ שבנפשו, שהיא מדתו של יעקב מבריח ⁴³⁷⁰ מהקצה אל הקצה ⁴³⁷¹ , דהיינו מרום המעלות עד למטה מטה, להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החשוך, וכמ"ש כי ⁴³⁷² אשב בחשך ה' אור לי. וזהו כי ⁴³⁷³ גבר עלינו חסדו כו'. אך התעוררות רחמים רבים לפני ה' צריך להיות גם כן באמת, וגם כשהוא באמת שלו, איך יוכל על ידי אמת שלו לעורר רחמים עליונים מאמת ה'. אך העצה לזה היא מדת הצדקה, שהיא מדת הרחמים על מאן דלית ליה מגרמיה, להחיות רוח שפלים ⁴³⁷⁴ כו', ובאתעדל"ת אתעדל"ע ⁴³⁷⁵ ה' מעורר ישנים ומקיץ נרדמים ⁴³⁷⁶ , הם בחי' רחמים רבים וחסדים עליונים הנעלמים, לצאת מההעלם אל הגילוי והארה רבה, לאור באור החיים ⁴³⁷⁷ אמת ה' לעולם ⁴³⁷⁸ . וזה[ו] לשון זריעה הנאמר בצדקה, להצמיח אמת העליון אמת ה'. ובפרט בצדקה וחסד של אמת ⁴³⁷⁹ שעושים עם אה"ק תובב"א, לקיים מ"ש אמת ⁴³⁸⁰ מארץ תצמח, על ידי זריעת הצדקה בה, וחסד ורחמים רבים הנאספים ונלקטים לתוכה הם מעוררים גם כן חסדים עליונים הצפונים ונעלמים (בנ"א בה), כמ"ש אשר ⁴³⁸¹ צפנת כו', לכוננה ולהקימה. וז"ש בצדקה תכונני ⁴³⁸² .

הערות

4343. נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת ו. ומועתקת בכמה כת"י (1034 ט, א. 1064 מ, א. ובכת"י ירושלים 2916 מג, א הב'). ההשערה שנכתבה בחורף תק"ס-תקס"א: א) ממה שנזכר בה כמה פעמים "כמ"ש בלק"א" ח"א וח"ב, נראה שנכתבה אחרי שנת תקנ"ז, שבה נדפס התניא. ב) אגרות רבינו למעות ארה"ק, נכתבו בכל שנה (בדרך כלל בחורף) – עד שנת תקס"ג (כדלקמן אגרת פט ד"ה הנה בחורף תקס"ג, ואילך). ואם כן נכתבה לפני תקס"ג. ג) כיון שיש לנו האגרות של השנים תקנ"ז (אגרת נג), תקנ"ח (אגרת נה), תקנ"ט (אגרת סה), תקס"ב (אגרת עט), תקס"ג (אגרת פד), יש מקום לשער שאגרת זו ושלאחרי' – נכתבו בחורף תק"ס-תקס"א. המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא. [זורע] וזורע: כן הוא במשלי.
4344. שֶכֶר .. י"א: [פסוק] יח.
4345. וכתיב תתן: סוף מיכה.
4346. בזה"ק : כנראה זח"ג קלא, ב.
4347. מודעת זאת: [ע"ד ישעי' יב, ה].
4348. היא הבאה: עיין לעיל [בתניא] ח"א פמ"ה. אגה"ת פ"ז. קו"א ד"ה וצדקה [לעיל אגרת נז].
4349. מאור פני ה': [ע"ד תהלים ד, ז].
4350. הולך בחשך: ע"ד קהלת ב, יד.
4351. כלא ממש חשיבי: [זח"א יא, ב. ע"פ דניאל ד, לב].
4352. כמאמר ביו"ד: מנחות כט, ב.
4353. שעולם הזה: שם.
4354. לפי שינויי צירופי האותיות: [ראה זח"ב קנא, ב. ברכות נה, א. לעיל אגרת מה. לקמן אגרת עט].
4355. כתיב: מלאכי ג, ו.
4356. הנפש השכלית: טעם קריאת שם [זה] – לקו"ת במדבר טו, ד. תפילין דמארי עלמא רנ"ג. ד"ה אלה מסעי רע"ח.
4357. לשכך את האזן: עיין שער היחוד והאמונה רפ"י.
4358. אין ערוך אליך: תהלים מ, ו.
4359. שאומרים: בברכת ק"ש.
4360. הוא לבדו הוא: פיוט "וכל מאמינים".
4361. וכמ"ש במ"א: עיין לעיל [בתניא] שער היחוד והאמונה פ"ז. אבל א"א לומר שהכוונה ע"ז – כי אז הי' מפרש זה, וכדלעיל "בלק"א ח"ב", ואכמ"ל.
4362. משכא דחויא: [בתניא] ח"א פל"א. [תקו"ז תכ"א מח, ב]
4363. ונותן . . ותעצומות: ע"ד תהלים סח, לו.
4364. וז"ש אדון עוזנו: בברכת ק"ש.
4365. מודעת זאת: ע"פ ישעי' יב, ה.
4366. ב' מיני דחילו ורחימו: עיין ג"כ סידור הערה לתיקון חצות. ועיין ג"כ [תניא] ח"א פמ"ג.
4367. ע"פ עבודת: במדבר יח, ז.
4368. חותמו . . אמת: שבת נה, א.
4369. אמת האמיתי וכל האמת שבנבראים כו': להעיר מיסוה"ת פ"א ה"ג-ד.
4370. יעקב מבריח: עיין לעיל [תניא] ח"א ספי"ג.
4371. מבריח מהקצה אל הקצה: [תרומה כו, כח].
4372. וכמ"ש כי: מיכה ז, ח.
4373. וזהו כי גבר: תהלים קיז, ב.
4374. להחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.
4375. ובאתעדל"ת אתעדל"ע: [זח"א פח, א].
4376. מעורר . . נרדמים: נוסח "נשמת".
4377. לאור באור החיים: [איוב לג, ל].
4378. אמת ד' לעולם: סוף פסוק "כי גבר".
4379. וחסד של אמת: ב"ר פצ"ו.
4380. מ"ש אמת: תהלים פה, יב.
4381. כמ"ש אשר: תהלים לא, כ. נזכר [ב]אגה"ק יג [לעיל אגרת כח].
4382. בצדקה תכונני: ישעי' נד, יד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.