ג. מעמדות ארץ הקודש

ג. מעמדות ארץ הקודש

הזכות והחובה במעמדות ארה"ק

כדי להקל על הבנת תוכן האגרות, נסקור בזה את הנושאים העיקריים שבספר ²³ . ונתחיל עם נושא "מעמדות ארץ הקודש", כפי שהוא מתבטא באגרות שלפנינו.

חלק ניכר של אגרות רבינו קשורות לעניני מעמדות אה"ק, שרבינו ניהל את גבייתן ומשלוחן לארה"ק – במשך כל השנים תקל"ח-תקע"ב.

באגרותיו ביאר רבינו בדרך החסידות, את גודל ענין נתינת הצדקה בכלל, ואת צדקת ארץ ישראל בפרט, וביחוד – תמיכת רבותינו שבא"י אשר בצלם נחי' בגוים (אגרת יז), אשר לא הניחו כמותם בחו"ל (אגרות ג. יב), ועלינו לשבח לה' על שזיכנו בצדקת ארץ ישראל, ושהוא כאילו מפרנס את השכינה (אגרת כה), ואשר בצילה נחי' בגוים, כידוע שחו"ל שותה מתמצית ארץ ישראל (אגרת לט).

את הגבאים שבכל עיר הזהיר רבינו "להיות זהירין וזריזין במלאכתם מלאכת הקדש בהשגחה פרטי' בעינא פקיחא ותדירא, בלי שום רפיון ידים וברכים כושלות ועצלות ח"ו ... גם אם ידחהו המדחה בלך ושוב לך ושוב, אפי' ק' פעמים, עד יצא כנוגה צדקו ... מוטל עליו לעשות טצדקי ותחבולותיו האפשריות בלי שום מונע בעולם" (אגרת לב).

כל כך נתקבל הדבר לזכות הנותן, עד אשר בשעה שאחד אמר דברי שקר בשם רבינו, הענישו רבינו במה שכתב לראשי הקהלה "בבוא ציר נאמן מה"ר יעקב סמיליאנער לגבות מעות אה"ק תאמרו לו בשמי שלא יקבל ממנו אפי' פרוטה אחת" (אגרת ט). וכעין זה באגרת נוספת: "עלינו להרחיקו בכל מיני הרחקות בעולם, גם שלא לקבל ממנו מעות אה"ק" (אגרת כד).

ועוד כתב רבינו, בשעה שרבינו עשה מגבית והערכה לצורך פדיון שבוים (אגרת כד): "וכל אשר ליתן כפי הערכה אשר נערך עליו ... שלא לקבל ממנו מעות אה"ק, לבל יעלה זכרונו לטוב לפני הצדיקים יושבי אה"ק".

כל שנה (בחדשי החורף), בשעה שהשד"ר הי' נוסע לעיירות אנ"ש לגבות את תרומות מעות ארה"ק, הי' רבינו כותב אגרת מיוחדת ומוסרו על ידו, בביאור גודל ענין צדקה זו. ואחר כך הי' מוסיף המלצות לתמיכת אנשים פרטים שבארה"ק, לפי עניניהם.

חלק החסידות שבאגרות אלו הי' נעתק לרוב על ידי החסידים, והם הם אלו שנדפסו באגרת-הקודש שבתניא. ולפעמים היו איזה חסידים מעתיקים את האגרת בשלימותה, עם ההמלצות הפרטיות שבה.

גם לפעמים הי' בא שד"ר מארה"ק לסבב בעיירות עבור עצמו, ורבינו הי' כותב עבורו המלצה לאנ"ש. גם אגרות אלו היו לפעמים נעתקים על ידי איזה מהחסידים.

אלו ואלו מועתקים בספר שלפנינו, מאשר הגיע לידינו.

האיסור להלוות ממעות ארה"ק

דרך פעולתו והקיפה השתנו כמה פעמים במשך שנים אלו. פרטים אלו מתבהרים לנו מתוך אגרותיו של רבינו שהגיעו לידינו.

אגרות רבות קשה לעמוד על תוכנן מבלי ידיעה מוקדמת של דרך פעולתו והקיפה באותה תקופה. לכן נקדים בזה בקצרה ראשי-פרקים מהנ"ל.

בשלהי תקל"ז עלתה לאה"ק שיירה גדולה של חסידים, בראשות הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק, הרה"ק רבי אברהם מקאליסק והרה"ק רבי ישראל מפולוצק.

עם הגיעם לארה"ק התיישבו בצפת ת"ו, ראו שאין הקומץ משביע את הארי, והוכרחו מיד לשלוח את הר"י מפולוצק הנ"ל לחו"ל על-מנת להסדיר את גביית מעמדות אה"ק. ברוסיא עסק בזה יחד עם הרה"ק רבי ישכר בער מליובאוויטש ועם רבינו.

הסדר שסידרו הוא, שכל אחד מאנ"ש ברוסיא יתחייב לתת סכום מסויים למעות ארה"ק במשך השנה, וימסור אותם לידי גבאי מעות ארה"ק שבאותה עיר. פעם בשנה יסעו שד"רים מיוחדים לכל העיירות האלו, לגבות את המעות שבידי הגבאים. אחרי גביית המעות מהעיירות ישלחו את כל המעות, על ידי שד"ר מיוחד לארה"ק.

אחרי שאנ"ש היו מוסרים את תרומותיהם לידי הגבאי שבעיר, ועד שהגיע אליהם השד"ר לקבץ את המעות, היו המעות נשמרים בידי הגבאי, ולפעמים הי' הגבאי מלווה את המעות האלו לצורך שעה, ואחר כך בבוא השד"ר, לפעמים לא היו המעות בידי הגבאי, ויצאו מזה מכשלות גדולים.

אז פנו שלשת הרבנים הקדושים האלו, הרה"ק רבי ישראל מפולוצק הרה"ק רבי ישכר בער מליובאוויטש ורבינו, באגרת כללית אל אנ"ש והגבאים, להודיעם, שאיסור גדול הוא להלוות מעות אלו השייכים כבר לחכמי ארה"ק, ואף גזרו על כך בחרם, שלא להלוות מקופת ארה"ק (אגרת א).

באגרת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, שכתב מארה"ק בד' אדר תקמ"ב (נספח 1) הוא אישר "בכל תוקף ועוז, על מה שגזרו החכמים השלמים ה"ה הרבנים הנ"ל, שכל הכסף הנגבה יהא מונח במזומן, ולא לשנות להוציא לשום דבר, אף של מצוה, ופשיטא שלא להלוות על הוצאות עוברים ושבים".

בין השנים תקמ"ב-ד נסתלק הר"י מפאלצק, והרי"ב מליובאוויטש כפף עצמו לרבינו, כך שמעתה ואילך ניהל רבינו בעצמו את עדת החסידים ואת המעמדות הנגבים ברוסיא ²⁴ , ומעתה הי' רבינו בלבדו פונה לקהל אנ"ש בקשר למעות ארה"ק.

בכמה מאגרות השנים הראשונות (תקמ"ג – תקנ"ג) חזר רבינו וביאר את האיסור והחרם זה, והוסיף וכתב, שמי שעובר על גזירה זו יקבל נזיפה ויתירו לו (אגרת ז), ויבקש מחילה (אגרת טז), וישב על הארץ ויתירו לו (אגרת כה). ויאסוף עשרה ויתירו לו (אגרת ל), ובתוספת זירוז (אגרת לב).

סילוק המעות לגבאים

גם כאשר הגבאי הי' שומר אצלו את המעות שקיבץ, הרי לפעמים היו אנ"ש דוחים את מסירת המעות לידי הגבאי מיום ליום, וכאשר השד"ר הי' בא לאסוף המעות, לא היו עדיין המעות בידי הגבאי, וגם מזה היו באים מכשולים, בדחיית קבלת ומשלוח המעות לארה"ק.

באותה אגרת כללית אל הגבאים, הוסיפו ותיקנו שלשת הרבנים הקדושים הנ"ל (אגרת א), אשר מה שהתחייב כל אחד מאנ"ש לתת למעות ארה"ק במשך השנה, יחלק לפי התקציב לכל שבוע, ולפני הרגל ימסור את כל המעות שהקציב – לידי הגבאי שבעיר, והיינו "ליתן דבר קצוב מדי שבוע בשבוע לקופת אה"ק, שיהיו זהירין וזריזין לפני כל רגל ורגל מכל רגלים לסלק כל מה שמגיע מהם עד רגל ההוא", באופן שכאשר יבוא השד"ר לאותה עיר, יהיו כל המעות בידי הגבאי.

את התקנה לסלק המעות לגבאים לפני כל רגל ורגל, חזר וכתב רבינו שוב כמה פעמים, בשנים תקמ"ג-ד (אגרות ב. ג).

אחר כך, בשנת תקנ"ב, הוסיף והתקין רבינו (אגרת כה): "עוד זאת אדרוש ואבקש מאת כל אנ"ש, שיחשוב בנפשו הנדבות והנתינות שלו לאה"ק מדי שבוע בשבוע, ולסלק להגבאים שבעיר מדי שבת בשבתו, בכדי אשר לא תכבד העבודה עליו כאשר יבא הגובה ציר נאמן מו"ה יעקב סמלייאנר או שלוחיו"

כשהגיעה אליו הידיעה שנהגו כן בכמה עיירות, כתב לאנ"ש (אגרת כט) "באתי בת"ח והודאה על העבר ... על שמועה טובה ... המתנדבים ... לפרוע ... ליד גבאי אה"ק תובב"א, כל ערך נדבתו המגיע לכל שבוע ושבוע לפי ערך אשר התנדב לכל השנה", ומוסיף "בקשה על העתיד ... לילך בדרך ישרה זו", ומהגבאים מבקש "להודיע לי במכתב שמות האנשים הממלאים ידם לה' לסלק כל נדבותיהם מדי שבת בשבתו, ולפחות מדי חדש בחדשו ... וגם שמות הנחשלים אחריהם ... אולי יתן ה' בלבי עצה לחזק ידים רפות ולאמץ לבם בגבורים".

אחר כך, בשנת תקנ"ג, סיפר רבינו (אגרת לו) אודות "מכתבים רבים ממקומות רבים ... אשר כל אנ"ש קיימו וקבלו באה"ר וחבה יתירה לסלק מעות ארץ ישראל מדי שבת בשבתו או מדי חודש בחדשו ... אך אל איזהו מקומן אשר עדיין לא קיימו וקבלו ככה, אליהם תטוף מלתי ותזל כטל אמרתי לזרז לזריזים ולחזק ידים רפות במתן דמים מעות אה"ק מדי שבת בשבתו, ולפחות מדי חדש בחדשו, מערכו הקצוב לערך שנה".

סיום הגבייה קודם הפסח

ועדיין היו מכשולות בגביית מעות ארה"ק, שהרי עד אשר סיימו השד"רים את גביית המעות בכל העיירות, וסידור החשבונות, כבר הגיע סוף הקיץ, ועד שהגיעו השד"רים עם המעות לארה"ק כבר הי' אמצע החורף, שאז כבר התייקרו המוצרים ביותר. ולכן השתדלו להזדרז ביותר בגביית המעות, כדי שיגיעו לארה"ק קודם עת היוקר.

על כך כתב רבינו לאנ"ש (אגרת נה): "הרבה טרחנו לזרז לזרוזין ביתר שאת לגמור כל גביות ואסיפות כסף הקדשים עד תומם קודם פסח, בכדי שיוכל לעלות ולהגיע לאה"ק בעת שהפירות והתבואה בזול, ואין כל הכסף הגבוי ונאסף אחר הפסח כדאי בנזק והפסד מרובה ביוקר ההוה שם בחורף, כמעט לידון בתשלומי כפל".

ולכן התקין רבינו תקנה חדשה, בשנת תקנ"ז (אגרת נג): "כבר עלה במוסכם אצלנו ... שלא לקבל שום מעות אה"ק אחר הפסח, בכדי שלא יהי' שום מניעה מלסדר ולגמור הפנקסאות מיד אחר הפסח, כדי למהר הולכת כסף הקדשים לאה"ק, בכדי שיעלה ויבא ויגיע שמה לא יאוחר מר"ח מרחשון ... עודף היוקר שנתייקר השער מחטים ושמן זית בחורף יותר מבמרחשון סך עצום ורב, ולפעמים קרוב לכפלים".

גבאי מעות ארה"ק

כבר נזכר לעיל, אשר סדר גביית מעות ארה"ק הי' על ידי גבאי מעות ארה"ק אשר בכל עיר. בחלק מאגרות רבינו בנושא מעות ארה"ק פונה אל "הגבאים גבאי צדקות אה"ק" (אגרות טז. כג. לב).

אמנם לא רק על גביית מעות ארה"ק היו ממונים גבאים אלו; גבאים אלו היו נציגי רבינו בעיירות אלו בכל עניני אנ"ש. לקמן פרק ו נדון בנושא "תקנות לאזניא", מי מאנ"ש מקבל רשות לבוא אל רבינו, ומתי. גם התעסקות זו מסר רבינו אל גבאי מעות ארה"ק שבכל עיר, באגרת שכתב בשנת תקנ"ג (אגרת לה): "ובקשתי שטוחה ופרוסה לפני כל אוהבי ורעי כל אנ"ש בכלל, ובפרט המתעסקים בקדשים, הגבאים דאה"ק תוב"ב, אליהם הוכפלה בקשתי בכל לב ובכל נפש, להשגיח בעינא פקיחא לפקח פקוח נפשי ממש לעצור בעם ה' הנוסעים למחננו".

וכן כתב בשנת תקנ"ה (אגרת מג): "כל הנוסעים למחננו מאנ"ש ... לא יסעו בלתי מכתב העדאה מהגבאים שבעירו שכבר עברה שנה תמימה שנסע למחננו ... ועל הגבאים להשגיח על זה תמיד ... וגם לאנ"ש החדשים הדרים בישובים, יקחו מכתב הנ"ל מהגבאי שבעיר הסמוכה, ושייך לו לנתינת מעות אה"ק, והגבאי יעשה לו פנקס מיוחד לרשום בו שמות הנוסעים למחננו".

וכן בשנת תקנ"ו (אגרת נ): "כל אנ"ש החדשים זמן זמניהם לבא לכאן ... ועל הגדולים להזהיר את הקטנים, שאם יודע לו מאיזה איש חדש קטן או גדול שמעורר את עצמו לבא לכאן, שיתן ידיעה להגבאים דאה"ק שבעירו, ועל הגבאים למונעו מלבא".

מכל אלו נראה שגבאי מעות ארה"ק שנתמנו בכל עיר, היו העומדים בראש קהלת אנ"ש, שכל עניני אנ"ש היו נחתכים על פיהם, והם היו המתווכים בין רבינו לבין אנ"ש שבכל עיר.

שד"רי מעות ארה"ק

כבר נזכר לעיל, שהיו שני סוגי שד"רי מעות ארה"ק:

א) השד"רים הנוסעים בכל עיירות אנ"ש, לגבות את המעות המונחים אצל גבאי העיירות.

ב) השד"רים המוליכים את המעות הנגבים ומביאים אותם אל ארה"ק.

הולכת המעות לארה"ק היתה בדרך כלל על ידי השד"רים הבאים מארה"ק, שהם היו נוסעים מעיר לעיר לעשות מעמדות לעצמם. ואחר כך כשהיו חוזרים לארה"ק, היו מוסרים בידם גם את כל המעות שנאספו על ידי הגבאים שבעיירות, ועל ידי השד"רים הנוסעים לעיירות, כדי להובילם לארה"ק.

אמנם לפעמים לא הי' באותה שעה שד"ר מארה"ק הנוסע לארה"ק, ואז הי' שולח רבינו את אחד מהשד"רים שבחו"ל, שיסע ויוביל בעצמו את המעות האלו אל ארה"ק.

כך הי' בשנת תקנ"ו, כמסופר על ידי רבינו (אגרת נג): "ברם זכור אותו האיש לטוב, ה"ה הרבני המופלא הותיק מו' דוב בער שד"ר הנ"ל, אשר השליך נפשו מנגד לעבור ארחות ימים בשנה שעברה, להיות שליח להולכה והבאה, להביא כסף הקודש לאה"ק תובב"א, כי לא הי' שליח אחר זולתו".

המדובר במו"ה דובער מדובראוונא, שהי' אחד משד"רי חו"ל בשנת תקנ"ה, ובראשית תקנ"ו נשלחו על ידו המעות לארה"ק ²⁵ , ומסיבה נתעכב על הגבול באוקראינה, כמסופר על ידי רבינו (אגרת מט): "והנה ידידנו מ"ו דובער נ"י מדובראוונה, שד"ר הכולל דשנה שעברה, אשר נתעכב שם על הגבול, מחמת מאורע הידוע ומפורסם, ובקרוב יסע לדרכו והילוכו בקדש אי"ה".

גם נזכרת עובדה זו במענות רבינו למלשינות תקס"א (אגרת עד, במענה על הטענה השביעית): "קרה לא פעם, כי אף שלא הגיע לכאן שליח מירושלים נסע יעקב ²⁶ זה לאוקראינה, ומשם שלח את הכספים שאסף באמצעות שליחים שהגיעו לשם מירושלים, או על ידי אלו הנוסעים משם לארץ ישראל, בין שדעתם להשתקע שם ובין שדעתם לחזור לכאן".

בשעה שהיו השד"רים הבאים מארה"ק, מסבבים בעיירות לעשות מעמדות לעצמם, היו מבקשים מהגבאי שבעיר, שיתן לו לצורך עצמו – גם מעות ארה"ק שבקופה הכללית המונחת אצלו. על זה תיקן רבינו, שהשד"רים מארה"ק המסבבים בעיירות לאסוף עבור עצמם, יוכלו לקבל מהגבאים, א) לא יותר מט"ו רובל. ב) שט"ו רובל אלו לא יהיו יותר מחומש מהמעות שבקופה הכללית שאצלו, שהן המעות שהתאמץ הגבאי לאסוף עבור אחינו יושבי אה"ק. וכך כתב אל הגבאים (אגרת לב): "עוד זאת באתי להזהיר ולהודיע, שאין רשות לשום גבאי המתעסק בקדשים בהתאמצות עצומה, ליתן ממעות התאמצות שלו לשד"ר מאה"ק דנחתין מהתם להכא, יותר מחומש ההתאמצות, וחומש לבד יוכל לחלק לכל שד"ר דאה"ק הבאים אלינו לטובה מדי שנה, ובלבד שלא יעלה החומש יותר מט"ו רובל. גם אם יהיה הסך ההתאמצות ק' רובל ויותר, לא יחלק להם יותר מט"ו רובל, שלא לתת מגרעות בקדש לאחינו יושבי אה"ק וד"ל".

ציר נאמן מו"ה יעקב מסמיליאן

שד"רי חו"ל הנ"ל, שהיו נוסעים כל שנה מעיר לעיר, היו פועלים תחת פיקוחו של הגבאי הראשי מו"ה יעקב מסמיליאן, שמכונה בשם "ציר נאמן" באגרות רבינו (אגרות ט. יא. כה), ובאגרות מוהרמ"מ מוויטבסק (נספחים 1. 6).

הוא התחיל במלאכתו זאת לפחות בשנת תקמ"ב, ונזכר באגרות שנה זו (נספח 1). והמשיך בזה כל ימיו – לפחות עד אחרי שנת תקס"ה (נזכר כמה פעמים באגרת פט, מאלול תקס"ה).

באגרת הרה"ק מוהרמ"מ מוויטבסק לרבינו, מבקשו לחזקו ולהעמידו על משמרתו (נספח 6): "אהובי רחימי, מצוה וחובה לחזק ואמץ את לב אהובי וידידינו המופלא הוותיק ונאמן בכל דרכיו מו' יעקב סמילאיינר, לעשות מלאכתו ולהעמידו על משמרתו בחזקה".

במענות רבינו למלשינות במאסר השני, סוקר את פעילותו (אגרת עד במענה לטענה השביעית, תרגום מרוסית): "ושליחים אלו בחרו להם אדם נאמן שיאסוף את כספי הנדבות עד שיגיע השליח מירושלים ... שמו של אותו נבחר הוא יעקב [יענקל] בן לייב מסמוליין ... כל הנדבות מגיעות לארץ ישראל באמצעותו של אותו יעקב, שהרי מגיעות אליו משם קבלות חתומות על ידי היהודים המתגוררים שם, כדי שיוכל להראות לכל אדם שנדר נדרים כאלו, שנדבתו הגיעה אליהם בשלימותה לכל המתפלל שם לה', והסך המגיע לכל אחד נתקבל אצלו במלואו".

פעם אחת הי' רינון על אודות חילוקי דעות בינו לבין רבינו (לא נתברר תוכן חלוקי הדעות), ואנ"ש שחשדוהו בזה התרחקו מאתו. אחר כך התברר שהיתה כאן טעות ואי הבנה. את כל זה סקר רבינו לפני אנ"ש (אגרת יא): "עתה זאת אדרוש ולא אחשה ולא אוכל להתאפק מגודל מרירות לבי, ומר לי על כוס יגון אשר שתה ציר נאמן הרבני המופלג הוותיק מ"ה יעקב ס[מיליאנער], וכל היסורין ושברון לב וכל הרפתקאות דעדו עליו אשר לא חמס בכפיו ולא מרמה בפיו, וכאשר נודע לי באמת [כי] במישור ובשלום הלך אתי ובריתי נאמנת לו, ויהי חלקו עם מי שחושדין אותו ואין בו. ואי לזאת מעי מעי אוחילה לפני כל האנשים הסרים למשמעתי לסעדו ולתמכו בימין צדקם, ולהראות לו אהבה רבה ביתר שאת וביתר עז וחיבה יתירה".

הוא גם חתום על תקנות לאזניא של רבינו בשנת תקנ"ו (אגרת נ): "יעקב בהרא"ל מסמיליאן" ²⁷ .

בנוסף למה שהוא הי' ממונה על שד"רי חו"ל, גם הוא עצמו הי' נוסע לעיירות לגבות המעות מגבאי העיר. באחת האגרות כותב רבינו (אגרת פט): "שליחות של מהרי"ס, שהוא ערך שליש מכל המשולחים".

במשך כל התקופה הזאת הי' הר"י מסמיליאן מתכתב עם רבותינו שבארה"ק, ועם השד"רים הנוסעים לעיירות. אודות הקורות עם מכתבים אלו אחרי פטירתו, סיפר אחד החסידים (נספח 36): "אחר פטירת הנאמן הכולל הרב ר' יעקב מהרי"ס בק' סמיליאן, החסידים דקהלה הנ"ל נתנו כל הכתבים והחשבונות בתיבה, וחתמו אותה, ושלח לכ' אדמו"ר מהרש"ז זי"ע לקהלת לאדי, והי' מונח חתום אצלו התיבה ההיא, ופעם אחת הי' אדוני אבי שי' אצלו במחיצתו בקהלת לאדי ... ואז בפני אדוני אבי פתח את התיבה".

מסתבר שכל התיבה הזאת נשרפה בשריפה הגדולה בבית רבינו בלאדי, בשלהי חורף תק"ע (ראה נספח 38).

כולל רייסין וכולל וואלין

רבינו לא הסתפק במגבית מעות ארה"ק שבעיירות אנ"ש ברוסיא, אלא ערך מגביות דומות גם בעיירות אוקראינה-וואלין.

החסידים באוקראינה-וואלין לא היו מכירים את רבינו די הצורך, ולכן הי' רבינו מבקש את מכריו, תלמידי הרב המגיד ממעזריטש אשר באוקראינה-וואלין, לעורר את החסידים שלהם להשתתף במגביות מעות ארה"ק, על ידי שד"ר מיוחד ששלח רבינו לאוקראינה-וואלין.

הגיעה לידינו אגרת שכתב רבינו אל הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל (אגרת לז): "באתי בתפלה קצרה, אל יחר בעיני אדוני אשר העתרתי דברי עליו לזרז לזריזין כמותו ירבו בישראל. אך כי בטחתי ברוב חסדו וענותו תרבני להטריח אותו צדיק בתיבות הרבה למחול עכ"ה, לכתוב לכל הסרים למשמעתו ומסתופפים בצלו על אודות חיזוק ישיבת אה"ק, לבא על החתום על מעמדות נכונות, לשלוח תמידין כסדרן מידי שנה בשנה, לפרנסת אחינו יושבי ארה"ק ... וכאשר יפרש שיח מוכ"ז הרבני המופ' בתורה ויראה מו' חיים הלוי שד"ר, וגודל ההכרח העצום, מרוב החובות אשר השתרגו ועלו על צוארם מפני צוק העתים והיוקר הגדול וההסגר פעמיים, ה' יאמר לצרתם די".

שוב מזכיר זאת רבינו בכמה מאגרותיו: "לשד"ר דאשתקד שיהי' בוואלין" (אגרת לג). "במדינות וואלין ואוקראינא ... כי גם הם ממחזיקים אה"ק ויושביה" (אגרת מ). "אסיפות הכסף הכולל דמדינת וואלין הנשלח גם כן על ידי השד"ר שלנו" (אגרת נה).

במשך השנים עלו כמה מיושבי אוקראינה-וואלין לארה"ק והתיישבו בטבריא, ואז עמדו כמה מאנשי אוקראינה-וואלין ודרשו להתחלק ממשלוח מעות ארה"ק שנשלח מרייסין, והיינו לארגן כולל מיוחד ליושבי ארה"ק העולים מאוקראינה-וואלין, ואשר המעות הנגבים באוקראינה-וואלין יותנו רק לאנשי אוקראינה-וואלין אשר בארה"ק.

בשנת תקנ"ו שלח רבינו שני שלוחים לוואלין לפשר ביניהם, וכתב על כך לאנ"ש (אגרת מט): "והנה הצדיקים המפורסמים דמדינות הנ"ל, מכניסים עצמן בעובי הקורה, להשבית ריב ומדון ולתווך השלום. אך אין לאל ידם לגמור הדבר, בלי ידיעת והסכמת שד"ר הכולל שלנו. והנה ידידנו מ"ו דובער נ"י מדובראוונה, שד"ר הכולל דשנה שעברה ... איננו רוצה להעמיד על דעתו בזה איך ומה להתפשר עמהם שם. ולזאת שלח אלי מכתב לשאול את פי, ואת פי ידידנו מ"ו רפאל שד"ר הכולל שלנו דהאי שתא, וגם ביקש מאתנו, שיסע לשם ידידנו מ"ו רפאל שד"ר נ"י תיכף ומיד, להיות לו לעזר ולסעד לגמור השלום בכי טוב עצהיו"ט, להיותו יודע ובקי בטיב הנהגת והצטרכות חיזוק ישיבת אה"ק תובב"א, לחזק כל אשר ימצא בו בדק".

אודות דיוני "הצדיקים המפורסמים דמדינות הנ"ל" מסופר ב"יסוד המעלה" (ח"א ע' שלה-ו), שהדיונים היו בראשות הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב. וההחלטה היתה שלא לגרוע ממעמדו של כולל רייסין בראשות הרה"ק רבי אברהם מקאליסק, שהי' אחראי גם על ההוצאות הכלליות של הקהלה בטבריא, אלא שבנפרד ישלחו בני אוקראינה-וואלין את תמיכתם לאנשי אוקראינה-וואלין שבטבריא. ובשלהי אותו חורף תקנ"ו, התחילו אדמו"רי אוקראינה-וואלין לארגן מגביות נפרדות ברחבי המדינה ²⁸ .

כיון שכך תוקן גם, שמעתה יסע שד"ר רוסיא ישיר לארה"ק, ולא יתעכב בעיירות אוקראינה-וואלין, ואת המעות שיגבו בוואלין ישלחו הם בנפרד.

על התוצאות האלו כתב רבינו (אגרת נה): "והנה הרבה טרחנו לזרז לזרוזין ביתר שאת לגמור כל גביות ואסיפות כסף הקדשים עד תומם קודם פסח ²⁹ ... אך עד עתה לא עלתה בידינו בסיבות עיכוב ואיחור אסיפות הכסף הכולל דמדינת וואלין הנשלח גם כן על ידי השד"ר שלנו, כמצוה עלי[ה]ם מפי אדמו"ר הרב הקדוש המנוח ³⁰ זצללה"ה, אך עתה הפעם על ידי סיבות שונות עלה במוסכם באה"ק שהשד"ר שלנו ימשוך ידו ממעות הכולל שבוואלין, שלא להיות להם שליח להולכה, רק ישלחו על ידי אחד מאנשי פלניא שבאה"ק, והשד"ר שלנו לא ימתין עליו כלל וכלל".

מתחיל מתקופה זו התחלקו לשני כוללות נפרדים: א) כולל רייסין. ב) כולל וואלין.

כולל חב"ד

לקמן פרק ז יסופר אודות הפילוג בשנים הבאות בין חסידות הכללית לבין חסידות חב"ד.

בשנת תקס"ג גבה טורא בין הרה"ק מוהר"א מקאליסק לרבנו, עד שהשד"רים מארה"ק אמרו משמו, שלא לקחת כסף המעמדות מרבנו, רק לשלוח שד"רים בעצמם לעיירות. רבינו לא האמין שיצאו הדברים מפיו של מוהר"א, וגם בתקס"ד כתב (אגרת פו) שאינו מאמין שיצאו הדבריו מפיו. אך בשנת תקס"ה כתב זאת מוהר"א בכמה מכתבים לחו"ל, ורבנו השיב לדבריו בשלהי שנת תקס"ה, וביאר בארוכה את עניני המחלוקת והשתלשלותם (אגרת פט).

כל זה לא הועיל, ומאז תקס"ה שלח מוהר"א את שלוחיו לחו"ל לגבות הכספים בנפרד (נספחים 32-34), ורבנו שלח מעות עבור החסידים שלו שבאה"ק, אשר התיישבו אז בעיקר בצפת, ורבינו כתב אודותם: "להחיות רוח שפלים ... עניי צאן קדשים אשר בעה"ק צפת תובב"א ממדינתינו" (אגרת קא). "ויצווה למסור בשלימות בצפת תובב"א לכל אחד ואחד כפי הרשימה ... לכל אחד ואחד מהנקובים שם בשמותם וליקח קבלה מכל אחד ואחד בפרטות ולשלוח לכאן" (אגרת קה).

גם אחרי הסתלקות רבינו, המשיך כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, לשלוח את המעות באותה דרך, כמסופר באגרות-קודש שלו (אגרת יד): "כפי הרשימה שמצאתי במכי"ק [אאמו"ר] ז"ל לשלוח לאה"ק לאנשים מיוחדים בצפת ... והוספתי על הרשימה שלו עוד כו' ... וגם רבים מטבריא מאנשי פולין דשם השלמים אתנו".

אחר כך, בתקופת חיי כ"ק אדמו"ר האמצעי, העביר את קבוצת חסידי חב"ד מצפת לחברון, ושם ייסד את "כולל חב"ד", כמסופר בתולדות חב"ד בארה"ק פרקים ה-ו.

אגרות רבינו למעות ארה"ק

כאמור לעיל, הנה כל חורף נסעו השד"רים לעיירות אנ"ש, לגבות את מעמדות ארה"ק שניגבו במשך השנה על ידי גבאי מעות ארה"ק שבעיר.

לקראת נסיעה זו של השד"ר, הי' רבינו מוסר על ידו אגרת מיוחדת, לעודד את אנ"ש לתרום למטרה קדושה זו ³¹ . באגרת זו הי' מבאר את מעלת הצדקה, ובעיקר צדקת ארה"ק, על פי החסידות, ובהמשך הי' מורה גם הוראות פרטיות או המלצות עבור מעמדות של אנשים פרטיים ³² . בשנים הראשונות הי' מקצר בביאורים אלו בחסידות, ובשנים הבאים הי' מאריך יותר.

ביאורים אלו בחסידות, נלקטו ונדפסו אחר כך ב"אגרת-הקודש" שבתניא, היינו שנשמטו ההמלצות הפרטיות, ונדפס רק הביאור בחסידות.

כעת, אחרי שסודרו כל האגרות שהגיעו לידינו, יש לנו האגרות שכתב רבינו כמעט בכל השנים, משנת תקמ"ג עד שנת תקס"ג ³³ . בשנים הראשונות נכתבה האגרת בשלהי השנה (חודש אלול), ובשנים הבאות – בתחלת החורף, לקראת נסיעת השד"רים בעיירות במשך חדשי החורף.

חלק מתאריכי האגרות נתפרשו בכתבי היד, חלק מהם מוכח מתוכן האמור בהן, וחלק הם רק השערה, על פי איזה פרטים שנזכרו באגרת. מאלו ומאלו סודרה רשימת האגרות לפי סדר השנים תקמ"ד-תקס"ג ³⁴ :

אלול תקמ"ג ב

שלהי תקמ"ד ג

שלהי תקמ"ה ד

לפני תקמ"ט יב; יג

חורף תק"נ יז; יז

חורף תקנ"א כג

תקנ"ב כה; כז; כט

תקנ"ג לב; לג; לו

תקנ"ד לח; לט; מא

תקנ"ה מד

תקנ"ו מח; מט

תקנ"ז נג

תקנ"ח נה

תקנ"ט סה

תק"ס-סא עב; עג

תקס"ב עט

תקס"ג פד