<h3>כד <br> החוקרים אל חאוואנסקי <br> סקירת תוצאות החקירה <br>10 בנובמבר 1825<br> [י"ב כסלו תקפ"ו]</h3>

סקירה זו נכתבה בידי החוקרים לוגינוב ומארקוב, שלושה ימים אחרי שרבינו שוחרר בי' כסלו.

הסקירה הזאת מכילה סיכום מכל החקירות והמסמכים שהיו לפני החוקרים, הן החקירות ודרישות שנעשו על ידם בוויטעבסק והן זו שנעשתה ע"י קורביצקי בליובאוויטש, הן המסמכים שהוגשו על ידי המלשין והן אלו שנמצאו אח"כ בחיפושי הבית, מכל אחד מהם (אף אם הקשר שבינם ובין תוכן המלשינות היא חלשה ביותר) מועתק לפחות קטע אחד בסיכום זה.

על הגליון מצויין בכל קטע, מספר החקירה או המסמך שעליו בנוי הקטע הזה. לצורך זה סומנו על-ידם המסמכים והחקירות במיספור מיוחד, באותיות לטיניות המופיעות בראשן.

[נתקבל]

11 בנובמבר שנת 1825⁶⁹

מס' 10265

אל הוד מעלתו אדון גנרל ליוטננט, סנטור, גנרל גוברנטור וויטעבסק, מוהילוב וסמולנסק, קאוואלער, נסיך ניקולאי ניקולאייביטש חאוואנסקי

דו"ח פולקובניק לוגינוב ויועץ החצר מארקוב

לפי פקודה מתאריך ה2- לחודש אוקטובר שעבר⁷⁰, היה צריך להשיג עבור הוד מעלתו את המידע להלן:

איזה סכומים מאלה הנקובים במסמך שהתקבל מקיסין התחלקו על ידי הרב שניאור בין קרוביו. האם כספים אלו נובעים ממסים שנגבו מהקהילה היהודית. אם כן, אז על ידי מי נאספו. בהסתמך על איזה חוק. באיזה כמות שנתית. האם הגביה היתה שווה עבור כל אחד או משתנית לפי ההכנסה. האם לאחר מכן הוגש דו"ח על ההוצאות. אם כן, אז מתי ולמי?

לאור זאת יש לנו את הכבוד לדווח להוד מעלתו על ביצוע הפקודה, שכללה גם את צו הקריאה להופיע, הרב שניאור, לוויט ותושבי שקלאוו זלמן רייזין ושמעון פריידין, שהיו מעורבים בחלוקת נכסים הנ"ל.

גם לקחנו מידם את כל המסמכים שהיו ברשותם, וחלקם שלא היו נוגעים לחקירה החזרנו להם. כמו כן דרשנו מקיסין כל מסמך שהיה יכול לשמש הוכחה לטענות המלשינות שלו.

כל המסמכים שלפי דעתנו היו עלולים להיות קשורים לנושא החקירה שהוטלה עלינו תורגמו מעברית לשפה הרוסית על ידי מתרגם מטעם בית המשפט ובחתימת ידו.

ממסמכים אלו וגם מהתשובות בכתב וההודאות של שניאור, לוויט, רייזין ופריידין מתברר אשר:

1) הביטוי במסמך "חלק רביעי מסכום הכולל הזה" שייך למלים שלפני זה, "יחד עם הנתינות הקבועות". והיינו שהסוג הראשון כספים הנאספים מהוה שלושה רבעים מסכום הכולל הזה והסוג השני הנתינות הקבועות כולל את חלק הרביעי מכל הסכום הזה, סך הכספים שנאספו הוא 35 אלף רובל (1) .

(1) הסבר של שניאור מופיע באות A סעיף 1

2) כספים מסוג זה הצטברו מתרומות שנדבו כל מיני יהודים באופן כללי כדי לכסות הפסדים ברכושו של שניאור שנגרמו בעקבות השמדת נכסיו בידי האויב במלחמת שנת 1812.

לפי דבריו הפסד זה הגיע ל60- אלף רובל. שניאור עצמו אסף כספים אלו בנסיעתו מקרעמענטשוג לשקלאוו ואח"כ המשיכו ידידיו לאסוף (2) .

(2) הודאת רייזין באות B⁷¹

3) הקהילה אינה משלמת לרבנים שכר קבוע אלא כל אחד נותן עבור פרנסתו לפי יכולת מצבו הכלכלי ולפי רצונו, לרב שהוא מעדיף (3) .

(3) מסמך באות C⁷²

לפי הודאת שניאור הוא קבל בשנים הקודמות עד 14 אלף ולאחרונה עד 10 אלפים. לוויט קבל בעבר עד 5 אלפים וכעת עד 3 אלפים כל שנה (4) .

(4) הסבר שניאור סעיף 5 ועדות לוויט אות G⁷³

שניאור מחלק כסף זה באופן ששליש הוא משאיר לעצמו ואת השאר הוא נותן לקרוביו.

כספים אלו נאספים על ידי אנשים שנותן להם הרב יפוי כח. כפי שהודיע שניאור⁷⁴ בשנה שעברה הוא השתמש למטרה זו בבנימין רבינאוויטש משקלאוו ואברהם מנעוול. אך יתכן שיש עוד שד"רים.

עובדה זו ניתן לברר ממכתב של מיכאל שלומאוויטש (המופיע באות ⁷⁵I) שבו הוא מודיע ששלח לשניאור 1000 רובל מלאיעב.

גביות אלו עלולות להגיע לסכומים ענקים אם נקח לדוגמא שפעם אחת לייב דוידוב שלח 500 רובל (5) .

(5) הסבר שניאור סעיף 2⁷⁶

4) בסעיף 2 בהסבר שניאור נאמר שהתרומות שאסף בסך 35 אלף רובל חולקו בין כל אחד מבני משפחתו עבור בניית בתים, קניית בגדים והשקעה נכבדת להקמת בית כנסת גדול ורכישת ספרים.

אמנם לפי דעתי, על פי הנתונים שבמסמך החלוקה מסתבר שכל הסכום הזה חולק בין בני משפחת שניאור ולכן לא יכול היה להשאר סכום כלשהו עבור הקמת בניין בית הכנסת ורכישת ספרים.

כשנשאל על כך הסביר שניאור שעל דברים אלו הוא הוציא 11 אלף אך כיון שהבניה הזאת לא נעשתה בבת אחת, אינו יכול לאמר בודאות, כמה מתוך הסכום הנזכר בא מהכסף שנאסף אז לחלוקה וכמה מהכנסות שהגיעו אחרי כן (6) .

(6) הסבר שניאור באות D⁷⁷

לעומת זאת פקיד משטרת הפלך קורבצקי שנשלח לליובאביטש לראות את בית הכנסת במקום וחפצים השייכים לו בשווי שאינו עולה על 3250 - 3258 רובל חוץ מ611- ספרים הנמצאים בבית הרב.

היהודים המקומיים אמרו לקורבצקי שהבנייה עלתה לשניאור 5 אלפים רובל, מנורות: 1000 רובל ותורת ה': מ1000 עד 1500 רובל.

5) שניאור עצמו הודה שהוא מקבל על עצמו להיות בורר בסכסוך בין בעלי דין (7) .

(7) הסבר שניאור סעיף 4

בתור הוכחה לכך אפשר להתיחס למסמך מקורי שנמצא ברשותו של שניאור שלפיו היתה לבעל האחוזה ליטוסלבסקי, פווועד סוראזש, תביעה כספית בסכום של 7 אלפים רובל נגד יהודי אווערבא. הוא שימש כבורר והוציא פסק דין עבורם (8) .

(8) מסמך באות E⁷⁸

6) אי אפשר להכחיש את העובדה שהרב היה מעורב באופן פעיל בבחירות הקהל, שהרי במכתב שקיסין הציג נאמר:

בקשר לבחירות הרי כל מאמצינו היו מרוכזים רק בשמירה על הקיים, כפי שדובר אתך אישית בארשא. גם כעת בקשו ממך לא פעם להשתדל לנצל כל הזדמנות למטרה זו, ולהתמיד בזה עד שובך בשלום מנסיעותיך. באותו זמן כבר יגיע בייניש הנכבד (9) .

(9) מסמך באות F⁷⁹

7) קיסין הציג גם כן מכתב ששניאור כתב לשלושה מידידיו ביטויים מאד כואבים ומצערים שמזה אפשר לראות שהוא בוכה על ירידת האגודה החסידית…

במכתב זה נמצא הקטע שבו שניאור מוכיח את אחיו ופונה אליו בזו הלשון: "דע אחי שמכאן ניתן להסיק ששני דברים אלו נוגדים זה לזה בטבעם. את החסידות מנסים להשפיל בעוד שהנוהג של אסיפת כספים הולך ומתפשט (10) .

(10) מסמך באות H⁸⁰

ובנוסף למסמכים אלו שבעצם שייכים לרב, נמצאו שני מסמכים נוספים: באות J⁸¹ ישנה תקנה שיצאה מטעם יהודי מוהילוב ווויטעבסק שנוסחה באיזור ליובאוויטש, מקום שבו התגורר הרב, אודות נסיעת השליחים לפעטערבורג בשנת 1824, למטרת "השתדלות" בענינים ציבוריים.

בתקנה הזאת החליטו לגבות כספים עבור הוצאות שליחים, מפלך מוהילוב 1030, ומוויטעבסק בסך 690, ובסיום נאמר: "להודיע אשר החכמים וזקנים ראשי אלפים וראשי מאות הנזכרים בכתובים המה שוים, כי ראשי המאות שוים לראשי האלפים" (11)⁸² .

באות K⁸³ מופיעה תקנת הקהילה היהודית, הנק' חסידי הרב בערקע שניאור מליובאוויטש, אודות בניית בית כנסת באמצעות אנשים נאמנים במיוחד שאודותם כתוב:

"ולא לתבוע מהם שום דו"ח לא רק לגבי הוצאות והכנסות שיהיו עד לסיום בניית אותו בית הכנסת, אלא אף לגבי הוצאות והכנסות שיחולו לאחר מכן, בלי שום דו"ח".

תקנה זו כתובה בלשון הרוסית על גליון ששוויו 3 רובל, וכמו מסמך רשמי נחתמה בפני עדים ב17- ביולי 1822 בבית משפט השלום של מוהילוב.

הרינו מציגים בזה את כל הניירות והמסמכים המקוריים שברשותנו הנוגעים לחקירתנו ויש לנו הכבוד להציג את כל החומר הזה על פי החלטת הוד מעלתו.

פולקובניק לוגינוב

יועץ החצר מארקוב

שנת 1825

10 בנונבמבר