<h3>נז <br> בית משפט העליון במוהילוב לחאוואנסקי <br> העתקת המלצותיו לסינט <br>15 בפברואר 1834<br> [י"ח אדר תקצ"ד]</h3>
לא נתפרש כאן, לאיזה צורך שלחו לו העתק מחלק ממכתב העירעור שלו, אשר הוא כתב לסינט לפני 7 שנים. והוא לעיל מסמך נא.
15 בפברואר 1834
בית המשפט העליון של מוהילוב מחלקה ראשונה, שעכשיו הוא בית משפט הפלילי
הוצג לעיון לאדון גנרל גוברנטור סמולנסק וויטעבסק ומוהילוב, תיק עם החלטה שלו אודות אוסף כספים בלתי חוקי הנעשית בעיירה ליובאוויטש בידי הרב היהודי בערקע שניאור.
כשהגיש את התיק הזה 15 במאי 1827 מס' 1837 לסינט המושל הוד מעלתו סבר בדעתו:
א) בענין אוסף כספים בלתי חוקי מיהודים, אף שהיה ראוי להתנהג עם הרב שניאור לפי חומר החוק, מכל מקום, בגלל שכל זה נעשה לפני המניפסטים הרחמנים של ה30- באוגוסט 1814 ושל ה22- באוגוסט 1826, לכן יש לפטור אותו מזה.
אמנם כיון שבסעיף 10 של חוקת היהודים נאמר שמתחלת שנת 1812 אף אחד אינו יכול להבחר לאיזשהו תפקיד, לא בקהל ולא ברבנות, אם אינו יודע לקרוא ולכתוב באחד מהשפות: רוסית פולנית או גרמנית. וכיון שהרב בערקע שניאור אינו יודע אף אחת מהשפות האלו, כפי שנראה מהתיק, שאת התשובות שלו לחקירה חתם בעברית, ובמקומו חתם תושב קאפוסט יהודה יפה, ובבית משפט השלום בבאבינאוויטש חתמו במקומו יהודים אחרים, לכן יש לפטר את אותו שניאור מתפקיד רב, ולהבא לא לבחור בו עד שלא ירכוש ידיעות ביחס לשפות וביחס לשאר החובות שנחקקו בחוק הנעלה אודות היהודים, ועד שלא יציג תעודה מתאימה אודות זה.
אבל גם אז, אם יבחר הוא לרב, יש להזהירו בחתימה, שלא יעיז לערוך אוסף כספים כזה ולהסתפק בתשלום שיקבל לפי החוק.
ב) לחייב את הציבור היהודי שבעת קביעת תשלום לרבנים שלהם על יסוד חוק שנת 1804, יתחשבו עם מצב היהודים, והאמצעים שיש להם לצורך זה.
גם, בהתאם לסעיף 50 של אותה חוקה, שמחייב את ממשל הפלך לאשר את הרבנים שבאיזור שלהם, ינתן להם גם הכח לאשר את התשלום עבור אותם רבנים.
ג) כיון שהיהודים סובלים מהמסים הבלתי חוקיים שמטילים עליהם לתועלת הרבנים, יש לאסור בכל חומר הדין לערוך בעתיד מגביות כאלו שנתגלו בתיק של הרב שניאור, וע"ז תהיה השגחה קפדנית של ממשל הפלך.
ד) לאסור גם לרבנים להכנס בדיון של תביעות אזרחיות, לא רק בין יהודים לנוצרים אלא גם בין יהודים, ובכלל לאסור עליהם להתעסק בעניני תוקף משפטי, באיזה אופן וסיבה שלא יהיו, כי עסק זה שייך לבתי המשפט החוקיים, ודיון בפני הרבנים לא יכול להחשב כלל כמשפט בוררות.
איוואן […], מזכיר
סטריטיסויבץ, עוזר למזכיר
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.