<h3>יג <br> תשובות רבינו לשאלות החוקרים <br>9 באוקטובר 1825 <br>  [ט' מר"ח תקפ"ו]</h3>

לכבוד הוועדה שהוקמה בהתאם לצו הוד מעלתו האדון אלוף המושל פלך, תשובה מאת הרב בערקע שניאור לשאלות:

לסעיף 1

בשנת 1812 בעת פלישת האויב לבילורוסיה והתקרבותו לעיירה דובראוונא⁵⁰, נטש אבי את כל רכושו ובתיו רבי המידות וספריו היקרים בעיירה ליאדי וברח עם כל בני משפחתו ומקורביו מאנשי פמליתו, וביניהם גם אני, לפנים שטחה של רוסיה, מתוך הקשר העז והאמיץ שלו ואהבתו התמימה למולדת הרוסית וסירובו התקיף להשאר תחת שלטון הצרפתים.

אחרי שבזזו את נכסי התושבים העלו הצרפתים את בתיהם באש⁵¹ וכתוצאה מכך נגרם לנו הפסד של 60 אלף רובל.

אחרי שובינו לבילורוסיה פנינו בבקשה לעזרה למושל הצבאי לשעבר⁵², בגין הנזק הכבד הזה שהשאיר אותנו בעירום ובחוסר כל.

ישבנו במחוז ממשל קורסק⁵³ כששה חודשים במצב של מחסור משווע עד שיד השם השגתנו ונטלה מאתנו את עטרת ראשנו אבינו המנוח עבד השם, שנקבר במחוז ממשל פולטובה בעיירה האדיטש ואני ומשפחתי נשארנו מיותמים בחוסר כל.

כשהשם אדון כל הכל יכול גילה את נפלאותיו והקיסר הנאור גירש את הצרפתים מתחומי רוסיה, הגיעה ליהודי בילורוסיה הידיעה אודות הסתלקות אבי לחיים נצחיים.

ידיעה זו הניעה אותם לפנות אלי פה אחד לקרעמענטשוג בבקשה שאחזור לבילורוסיה להתמנות לרב עליהם ולמלא את מקום אבי המנוח⁵⁴, בתור זה שבמשך ימי חייו הייתי עוזר לו ומסביר את דרשותיו ובתור יורש של תכונותיו הנעלות וחוש הצדק שלו.

כולם הסכימו פה אחד לתמוך בכל צרכי כל בני המשפחה. אמנם ידעתי את מצב יהודי בילורוסיה שאין ביכולתם לסייע לנו בצרכים הבסיסיים החיוניים ביותר, כלומר בבניית בתים, הקמת בית כנסת רחב-מידות עבור כינוסים ודרשות בפני קהל המונים וגם עבור ספרים וכלי בית.

מאידך גיסא היה קשה לי לסרב להם ולשכוח את חסדם כלפינו בהיות אבי המנוח בחיים, וכמו כן לא רציתי לנטוש את מקום מולדתי, לכן אמר לי לבי לנסוע למחוז וואלין, אוקריינה ורוסיה הקטנה ועד למחוז ליטא, והשם ברחמיו הרבים עלינו אכן עורר בקרב לבבות כל היהודים, חסידים ולא חסידים, בכל המקומות שבהם עברתי לבוא בעזרינו.

הם היו מארגנים אסיפות ותורמים סכומים נכבדים עבורינו, וגם בשובינו לבילורוסיה תרמו כולם כפי שהבטיחו במכתבם ששלחו לקרעמענטשוג.

בסך הכל הגיע סכום כל התרומות מכל האזורים כולל בילורוסיה ל35- אלף רובל (את זה אני יכול לומר במצפון נקי).

סכום זה חולק לכל אחד מאתנו לפי צרכיו, עבור בניו ובנותיו, לבוש והכנות לקראת הקמת בית כנסת גדול ומפואר ורכישת ספרים, וכמו כן עבור תמיכה לצורכי קיומנו ולמחייתנו למשך מעט יותר מחצי שנה. כל העובדות הנ"ל ידועות לתושבי העיירה ליובאוויטש.

לסעיף 2

ידוע לכל שבין החסידים אין לאף אחד סיבה לשלם לרב שכר קצוב, ואף לא קיים היטל מסים אחיד, אלא כל אחד תורם לרב לפי מידת התקשרותו אליו, באופן ספונטאני במשך השנה, כשהכמות תלויה אך ורק ברצון התורם. אין לזה שום דמיון לרבנים שנבחרים לתקופה של שלוש שנים במשכורת קבועה בשביל לשרת קהילה הגובה מסים קבועים מחבריה. לרבם של החסידים אין שום סמכות לכפות על מישהו לתרום או לשלם מסים.

בתנאים אלו כיהן אביו של הרב בבילורוסיה במשך 30 שנה⁵⁵, כתוצאה מכך נאלצתי בשנת 1813 לנסוע למרחקים לבקש עזרה, בגלל המצב של מחסור מחפיר כפי שביארתי בסעיף 1.

לסעיף 3

הסכום אינו שוה כל שנה כפי שנתבאר בסעיף 2. כפי שהמצב משתנה משנה לשנה כך משתנה סכום התרומות. בזמנים אלה כשרמת המחיה אצל רבים הגיעה לשיא דרגת השפל מגיע סכום התרומות ל10,000- לשנה, פחות או יותר.

כל התרומות האלו באו מאותם האנשים הקשורים אלי כשם שהיו קשורים אל אבי המנוח, שמוצאם היה על פי רוב ממחוזות בילורוסיה ומינסק, ומעט ממחוז וואלין ורוסיה הקטנה.

מסכום זה מגיע לי שליש ושני שליש עבור המשפחה, בהתאם להבטחתי הקודמת.

לסעיף 4

במקומות שאליהם אני מוזמן להגיד דרשות או לדון במשפטי בוררות, בעסקי תיווך וגם בנושאים משפחתיים וכדומה, ניתנים לי תרומות ביד לפי רצון התורמים, ואת הסכום שאני מקבל אני מחלק כפי שתיארתי לעיל. גם ממקומות אחרים נשלחות אלי תרומות, אך אין לי מנויים, ואין ברשותי ספרי חשבונות המדווחים על הכנסותי.

לעתים פונה אני למישהו לערוך נסיעות, כמו למשל בשנה שעברה כשבקשתי מבנימין רבינאוויטש משקלאוו ⁵⁶ ומאברהם מנעוול שיסעו להשיג תרומות בעיירות הסמוכות.

את הסכום שהם גובים מכל אחד ואחד הם מוסרים לי ואני מקבל שליש ושני שליש אני נותן כפי שתיארתי לעיל.

מהשד"רים שגבו תרומות עבורי מעולם לא קבלתי דו"חות היות ויש לי אימון מלא בהם ללא שמץ של חשד.

לסעיף 5

אחרי שעיינתי בתרגום שנעשה מהשפה העברית נזדעזעתי ושערות ראשי סמרו. מאין נלקחה טעות כה גסה בתרגום מסמך החלוקה כאילו 35 אלף הרובל היוו רק חלק רביעי מהסכום הכולל, ואני כתבתי במצפון נקי שכל הסכום היה רק 35 אלף רובל, ושכל הסכום הזה נמסר לפנחס משקלאוו, כדי שיחלק את זה לכל אחד מהמקבלים. אף החלוקה עצמה מוכיח שלא היה יותר. אך לפי החשבון שעולה מהתרגום יוצא שהסכום הכולל היה 140 אלף רובל, וסכום כזה לא ראיתי אף פעם והוא נכתב בתרגום בטעות.

זאת מודיע אני בהן צדקי במקום שבועה, שאפילו באותה שנה כשאספתי כספים באותם מחוזות וכשגודל מחסורנו עורר עלינו רחמים רבים, גם אז לא היה הסכום הכולל יותר ממה שציינתי (35 אלף רובל). ועכשיו בזמן הזה כשרמת המחיה אצל רבים הגיעה לשיא דרגת השפל מגיע סכום התרומות ל10,000- לשנה או קצת פחות מזה, ואפילו בעבר בשנים הטובות לא היה הסכום הכולל מגיע ליותר מ13- אלף או 14 אלף רובל. היות ולעצמי מגיע רק החלק השלישי מכל זה הייתי שרוי פעמים רבות בסבל של מחסור.

כל בעל חוש צדק אינו יכול להבין מניין לקחו מבקשי רעתי כמות פי ארבע מהסכום האמיתי, בעוד שמתוך המסמך עצמו עולה שהסכום היה 35 אלף רובל ולא אותו סכום עצום שאודותיו אתם חוקרים אותי כעת.

אם היו מראים לי את המסמך המקורי הייתי בודאי מגלה את מקור אי ההבנה ואת סילוף הצדק הברור מצד המתרגם. הריני בוטח בה' שהצדק יצא לאור ושדברי השקר לא יתקבלו.

היות וכבר עברו מאז 12 שנים אינני יכול לזכור את פרטי הדברים הכתובים שם, אך את זה אני זוכר בוודאות, שהיה כתוב שם 35 אלף רובל פחות או יותר, ולכן הנני פונה בהכנעה, בבקשה לתת הוראה, להראות לי את המסמך המקורי שבכתב ידי ביחד עם התרגום, ומקוה אני שאמצא את מקור הטעות⁵⁷.

לסעיף 6 .

אינני יכול לזכור את פרטי מסמך זה בדיוק אך באופן כללי אני יודע שפנחס שיק המנוח היה שולח מתוך הסכום שהופקד בידו - בין אם זה היה עבורי או עבור קרובי - סכומים המסווגים לפי סדרה קבועה של הוצאות לגבי כל מקבל: בניית בתים, רכישת כלי בית, וכמות צרכי המחיה של כל אחד, ו2,000- רובל עבור מענדל והוצאות בנותיו כנ"ל והחשבון יוצא נכון.

מה שנוגע להוצאות משך תקופת חצי שנה אינני יכול לדעת, כי תפישתי לגבי החשבון היתה כללית ולפי ידיעתי וזכרוני כל 35 האלף רובל חולקו, בעוד שלפי חשבון זה מגיע סך הפירוטים רק ל15- אלף רובל⁵⁸, ופנחס המנוח וודאי מילא אחרי כל הכתוב במסמך החלוקה.

מה שקשור לחשבון 500 הרובלים שניתנו במתנה מלייב⁵⁹ באותה שנה, כיום אינני זוכר אלא רק סובר, שהכוונה אל לייב דוידוב המחזיק ברוסיה הרבה יקבי יין תחת פיקוחו לשירות הממשל והמעסיק הרבה פקידים, היתה לו הצלחה רבה באותה שנה, שנת 14, ואפשרי הדבר מאד, בהתחשב במסירותו לאבי המנוח, ששלח באמצעות פקידיו 500 רובל. אך מאז לא קבלתי ממנו שום דבר. יתכן גם שמדובר באיזה לייב אחר. בכל אופן כיום אינני מכיר אף אדם התורם מאה או אפילו חמישים רובל.

לסעיף 7.

משמעות המושג שטר עיסקא במסמך נובעת מאיסור שהטילה התורה על הלוואה בריבית ורבנים קדמונים מחכמינו הוציאו תקנת היתר לגבי הלוואה מסחרית - תקנה הידועה בין כל היהודים.

לסעיף 8

אין לי מושג בנושא זה כלל וכלל. יתכן שגיסו של פנחס המנוח, זלמן רייזין, יודע על זה.

לסעיף 9

פה אגלה בהן צדקי, שכל מטרת כתיבת מסמך החלוקה של סכום 35 האלף רובל שמסרתי לפנחס, היתה נעוצה בעובדה שהאחים וכל המשפחה פנו אלי בדמעות בבקשה שיותן להם את חלקם לפי מספר הנפשות, אף כי זה לא הותיר לחלקי אלא שליש מהסכום, כשם שגם אבי המנוח היה מחלק בימי חייו לכל אחד מאתנו מהתרומות שהחסידים היו שולחים עבורו.

בחמלה רבה נהגתי לפנים משורת הדין, למרות הוצאותי הגבוהות ביחס לשלהם ולמרות העובדה שהתרומות נשלחו על שמי.

מתוך חשש שהדבר יוודע לחסידים ושהם יגלו שאני מקבל רק חלק קטן מהסכום, נעשה הדבר בחשאי ללא ידיעת החסידים, באופן שאף אחד חוץ משלושת העדים הנ"ל לא ידע על זה.

אני כתבתי בתור שבועה שגם להבא אחלק את כספי תרומות החסידים באותו אופן, ולכן גם כעת אינני מקבל יותר משליש ומשהו כלומר ממאה רק 35 אחוזים ומ10 רובל רק 3 רובל ו50- קאפקעס. ובשכר זה יסייע לי השי"ת להנצל מכל דבר רע כאמור במסמך החלוקה.

לסעיף 10

כבר התבאר ב- לסעיף 9.

לסעיף 11

פנחס שיק, זלמן רייזין ושלמה פריידין לא נכחו בשעת כתיבת מסמך החלוקה על ידי, אלא שהעמדתי אותם כעדים, שגם להבא אחלק את כספי תרומות החסידים באותו אופן.

החלוקה עצמה של אותה תקופה נעשתה אך ורק על ידי פנחס. יתכן שגם גיסו זלמן רייזין סייע לו. אינני יודע אם שלמה פריידין השתתף בחלוקה כי הוא היה חולה אז ואני מיניתיו לעדות רק לגבי העתיד.

כתב ההרשאה שאת מהותו ומטרתו ביארתי לעיל אינו נמצא ברשותי, וכמו כן המסמך המיוחד.

באשר לשבועת הדיינים, לא רק שאיננה אצלי אלא מעולם לא היתה קיימת, מלבד העובדה שבמקום אותה שבועה אני טוען: כמו שנשמתי בי בעודי בחיים ודברי אמיתיים וצודקים, כך ישמח אותי השם ויגאלני ממאסר זה.

(חתימה בעברית על המסמך המקורי)

אלו הסברי הרב בערקע זלמנאוויטש שניאור שבמו ידיו חתם בעברית. ומפאת חוסר בקיאותו בשפה הרוסית חתם על הבקשה יהודה יפה תושב קאפוסט⁶⁰.

9 באוקטובר שנת 1825