<h4>יט</h4>

במקור חיפוש חדש

ובזה יש להחמיר כדעתם¹¹⁴², מאחר שנהנה בשבת באכילת בהמתו, דהוה ליה כגופו נהנה אם ליקט לישראל (מהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם).

הערות

1142. שצריך למחות בנכרי שמלקט ומאכיל לבהמת ישראל. והיינו אף שהעשבים אינם של הישראל. ולפי זה צריך למחות בנכרי המדליק לצורך ישראל, אף אם הדליק בעצים ונר של עצמו, כיון שגוף הישראל נהנה מהנר או המדורה. ואף שלקמן סכ"ד-ה מבואר בדעת המ"א, שלא אסרו בעושה מעצמו, אלא כשגוף הישראל ונהנה והמלאכה נעשית בחפצים של ישראל, מ"מ זהו רק ביאור דעת המ"א, אבל למעשה יש להחמיר גם בליקט עשבים של הפקר לצורך בהמת ישראל, דהוה ליה כגופו נהנה. ואם שכר את הנכרי וקצץ לו שכר כך וכך בעד כל יום שידליק, או כל הדלקה והדלקה, ראה לעיל פ"ל ס"ח, ובשוה"ג שם.

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.