אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>חובת המחאה לנכרי שעושה בשבילו</h2><h3>לב. חובת המחאה כשרואהו עושה מעצמו</h3><h4>יז</h4>

<h4>יז</h4>

במקור חיפוש חדש

יש אומרים¹¹³⁴ שאף נכרי המלקט ומאכיל בהמת ישראל אינו זקוק לומר לו אל תלקט, כמו בנכרי הבא לכבות דליקה¹¹³⁵. ואף שהמאכיל לבהמת ישראל דמי למסיבה שרובה ישראל¹¹³⁶, מ"מ כיון דהנכרי אדעתא דנפשיה עביד לא מיקרי גופו נהנה כלל, דהנאה ממילא אתיא מהנכרי דעביד לנפשיה, משא"כ במסיבה דאסרו להשתמש לאורו שגופו נהנה, כמו שנתבאר לעיל. ואם מערים ישראל בכך אסור¹¹³⁷, היינו כיון דאיכא חשש אמירה לנכרי¹¹³⁸ (מהדו"ב רמג ד"ה וס' התרומה).

הערות

1134. רשב"א שם סד"ה רבא. רא"ש פט"ז סוס"י יב (אם הנכרי מלקט ומאכיל בהמת ישראל אין ישראל זקוק לומר אל תלקט).
1135. דלעיל ריש פל"א.
1136. שאסור ליהנות ממנה כיון שהדליק גם לצורך ישראל, כדלעיל פכ"ב ס"א-ב (לענין הדליק לצורך ישראל), ופכ"ה (לענין הדליק לצורך ישראל ונכרי).
1137. כדלקמן סכ"ג. ושם נתבאר החשש כיון שהוא מלקט ומאכיל לצורך ישראל, משא"כ לדעת הרשב"א והרא"ש גם זה מותר. על כך מתרץ רבנו, שכאן טעם האיסור הוא מחשש שהישראל יאמר בפירוש לנכרי ללקט ולהאכיל את בהמתו.
1138. ראה מ"א סי' שכה ס"ק ל: ז"ל הרא"ש, אבל אם מערים ישראל בכך ורגיל לעשות דבריו בהערמה ע"י עכו"ם אסור, כדאמרינן פרק הפועלים (צ, רע"ב) עכ"ל. משמע אם אין הישראל מערים, אעפ"י שהעכו"ם מערים שרי. ועוד משמע דאפילו ידעינן שהעכו"ם עושה לצורך ישראל א"צ למחות.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.