אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>איסור מראית העין</h2><h3>לט. מראית העין כשמוציא החפץ מביתו בשבת</h3><h4>יב</h4>

<h4>יב</h4>

במקור חיפוש חדש

אם נשארו בביתו פירורי חמץ בערב פסח שחל בשבת שצריך ליתנם לנכרי, צריך ליזהר שלא יאמר לו להוציאן מביתו דרך רשות הרבים שאסור לטלטל בו מן התורה¹³⁴³. ואף על פי שהוא יודע שהנכרי יוציאנו ועל מנת כן הוא נותן, מכל מקום כיון שאינו אומר לו בפירוש שיוציאנו הרי הנכרי עושה כן מדעת עצמו ואינו שלוחו של ישראל¹³⁴⁴. אבל יזהר שלא יתן לו אלא דבר מועט¹³⁴⁵ דהיינו מזון סעודה אחת, שאם היה הנכרי רוצה היה יכול לאכלה כולה בבית הישראל. ואם הוציאו הנכרי וחזר ובא לבית הישראל יכול לחזור וליתן לו מזון סעודה אחת, וכן אפילו מאה פעמים. אבל אסור ליתן לו בפעם אחת יותר ממזון סעודה אחת, דכיון שאינו יכול לאכול כולו עכשיו בבית הישראל הרי ניכר הדבר שנותן לו על מנת להוציאו והרי כאלו אמר לו בפירוש להוציאו¹³⁴⁶ (שוע"ר תמד, ט).

הערות

1343. הגהות מיימוניות הל' חמץ ומצה פ"ג אות ג (לתת לו על מנת לצאת אסור). שו"ע סי' תמד ס"ד (לרשות הרבים). ואם מוציאו לכרמלית, ראה לעיל פ"ז ס"ו.
1344. ירושלמי פ"א ה"ח (אין נותנין לעכו"ם על מנת לצאת, נטלו ויצא אין את נזקקין לו). רשב"א יט, א ד"ה מהו דתימא, ומ"מ פ"ו הכ"א (לפי שבמפרש להוציא אסור). מרדכי סי' רנב (ויש מפרשים דלהשים לפניו והוא יקח מותר). מ"א סי' תמד ס"ק ז (ולא יאמר לו להוציאם לרה"ר). פר"ח שם ס"ק ד. ונתבאר בקו"א תמד, א. וראה גם לעיל ס"ו.
1345. כדלעיל ס"ו.
1346. מ"א שם ס"ק ח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.