אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ז. במלאכות דרבנן במקום מצוה</h3><h4>יב</h4>

<h4>יב</h4>

וכן במקום שיש בו משום דרכי שלום, כגון נכרי שחלה ושלח אחר מאכל ישראל, מותר לתת לו או אפילו לשלוח לו על ידי נכרי²⁶². והוא הדין בנכרי אלם (שוע"ר שכה, ד).

הערות

262. אור זרוע ח"ב סי' נג (וכבר היה מעשה כשהייתי דר בריגנשבורק, וחלה גוי ושלח ליהודי ביו"ט לאמר שישלח לו מיינו, ושידע שאם לא ישלח לו שימות, והגוי היה מוחזק בעיר, והתרתי אני לשלוח לו משום דרכי שלום ... מעתה יש לך לומר הוא הדין בשבת, שאם היה הענין כך שהיה דבר ששייך בו דרכי שלום, כגון שהיה גוי אלם, נראה שמותר לו לשלוח ע"י גוי, לדידן דלית לן השתא רה"ר דאורייתא). הובא במרדכי רמז רנב ובהגהות מיימוניות פ"ו אות ת. שו"ע סי' שכה ס"ב. ולענין חשש מראית העין, ראה לקמן פמ"א ס"ו ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.