אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>איסור מראית העין</h2><h3>מא. מראית העין בהפסד מרובה</h3><h4>יא</h4>

<h4>יא</h4>

ומכל מקום אף אם אירע שלא ייחד לו יש לסמוך על דעת המקיל¹³⁹⁶, שבדברי סופרים הלך אחר המיקל, ובפרט בשעת הדחק כזה. ואף שיחשדוהו שעשה שבות גמור, מכל מקום יש לומר דגם גזירה זו של מראית העין לא עדיפא משבות, והוה ליה ג"כ שבות דשבות¹³⁹⁷ (קו"א שם).

הערות

1396. ט"ז סי' רנב ס"ק ג (ואם העכו"ם אלם ודאי יש להתיר אפילו בלא ייחד לו מקום).
1397. ולכן במקום אלים ודרכי שלום והפסד מרובה יש להתיר גם מראית העין. ומסיים בקו"א שם: "וכ"ש לפי מ"ש העולת שבת בסי' שכה (ס"ק ז), דאפילו ברה"ר גמורה לא גזרו על מראית העין במקום דרכי שלום, ואפילו לשלוח לו שרי". והיינו שאף אם יחשדוהו שאמר לנכרי לעשות מלאכה גמורה, מ"מ שרי במקום דרכי שלום או אלים או מצוה, כדלעיל ס"א-ד. וגם מהטעם דלקמן סי"ב-ג. וא"כ צ"ע מהו הטעם דלעיל ס"ח-ט נפסק שרק בכרמלית התירו בזה. הרי לעיל ס"א-ד התירו במקום הפסד מרובה אפילו יחשדוהו שאמר לנכרי לעשות מלאכה גמורה. אבל ראה לעיל פל"ט סוף ס"ו, ובשוה"ג שם, שאם נותן לנכרי ויודע שהנכרי יוציאו, אפשר אסור מדינא (ולא רק משום מראית העין), שאסור לומר לנכרי לעשות מלאכה לעצמו בחפצי ישראל (כדלעיל פ"ד). ואפשר שמטעם זה לא התירו אלא בהוצאה לכרמלית (דהוי שבות דשבות, במקום אלים או דרכי שלום), ולא לרה"ר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.