אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>הנאה וריוח ממלאכת הנכרי</h2><h3>כה. הנאה ממלאכה לצורך ישראל ונכרי</h3><h4>יא</h4>

<h4>יא</h4>

במקור חיפוש חדש

וכל זה כשהנכרי שהביא למכור הוא דר בעיר זו שמוכר בה והביא מפירותיו שחוץ לתחום⁹³⁶. אבל אם הוא דר בכפר חוץ לעיר, אפילו אם הרוב הן ישראל והביא לשם דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה דינו כדין מביא לעיר שרובה נכרים, דכיון שהוא דר מחוץ לעיר אנו הולכים אחר רוב העולם, ואנו אומרים שמן הסתם לקטן וצדן לצורך נכרים שהן רוב העולם ואחר כך נמלך והביאן לעיר זו⁹³⁷. לפיכך אם הביאן מתוך התחום מותר לערב מיד⁹³⁸ כדין פירות שנלקטו בשביל נכרי, ואם הביאן מחוץ לתחום מותרים לערב אחר שהמתין בכדי שיעשו⁹³⁹ (שוע"ר תקטו, כ).

הערות

936. שמן הסתם ליקטן וצדן לצורך עיר זו, שרובה או חציה ישראל, ולכן צריך להמתין בכדי שיעשו.
937. מ"א סי' תקטו ס"ק כב (יש להסתפק, ונ"ל להקל). אליה רבא שם ס"ק כא.
938. אבל בו ביום אסור משום מוקצה, שאף שהנכרי ליקטן וצדן לצורך נכרים, יש להם דין פירות שנשרו ומחוסר צידה, כמבואר בשוע"ר שכה, ח.
939. שהרי הבאתן לעיר זו מחוץ לתחום הוא בודאי בשביל עיר זו, שרובה או חציה ישראל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.