<h4>י</h4>
ואפילו יש לו פירות בעיר אחרת שהם כרגלי מי שהופקדו אצלו1433, ומותר להביאן לו שיאכלם ביום טוב, ומשמע שמותר לו לומר להביאם לו1434, מכל מקום על ידי נכרי ודאי אסור בכהאי גוונא. דהא אם הביא מחוץ לתחום אפילו היה בבין השמשות אמה אחת חוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו משום גזרה שמא יאמר לו1435. אע"פ שאם היה ישראל היה מותר לו להביא עד סוף תחומו שהוא סמוך לעיר, וא"כ אין איסור אלא מה שהביא הנכרי מסמוך לעיר לתוכה, ובשביל זה אין לאסור כלל בדיעבד1436, וגם לכתחלה היה יכול לילך חוץ לעיר עד תוך תחום הפירות ולומר לנכרי להביאם לו לשם. ומשמעות הגמרא והפוסקים דאפילו בדיעבד לא משכחת שום היתר למי שהובא בשבילו. אלא ודאי דמה שהנכרי מביא מחוץ לתחום העיר לתוך תחומה1437 יש בזה איסור כשעושה בשביל ישראל, אע"ג דלישראל הוי שרי כהאי גוונא1438 (קו"א רסג, ח ד"ה ולדינא).
הערות
- 1433. כמבואר בשוע"ר שצז, יט.
- 1434. ראה שוע"ר שז, יז.
- 1435. כדלעיל פי"ט-כ.
- 1436. ראה לעיל פי"ט ס"ז-ח. פ"כ סי"א. פכ"ה סי"א. פכ"ו ס"ד וס"ט. פכ"ט סי"ד.
- 1437. אוצ"ל: העיר (אבל לתוך תחום העיר, נתבאר לעיל שאף לכתחלה מותר לומר לנכרי להביאם לו לשם).
- 1438. כוונת החילוק היא לכאורה כך: אם זה שהופקדו אצלו הוא ישראל שמחוץ לתחום העיר, ועירב כדי שיוכל לבוא לעיר, יכול הוא להביא את הפירות לעיר ביו"ט, על מנת שיאכלם בעליו שבעיר. ואם לא עירב זה שהופקדו אצלו, יכול הוא להביאם עכ"פ עד סוף תחומו, שהוא בתוך תחום העיר, על מנת שיבוא לשם בעליו ויאכלם. וכן אם זה שהופקדו אצלו הוא נכרי, שאין שייך אצלו עירב, מ"מ גם הוא יכול להביא עד סוף תחומו, שהוא בתוך תחום העיר, על מנת שיבוא לשם בעליו ויאכלם. אמנם כשהביאו הנכרי מחוץ לתחום לתוך [העיר], יש בזה איסור כשעושה בשביל ישראל (אע"ג דלישראל הוי שרי כהאי גוונא, אם זה שהופקדו אצלו עירב, שיוכל להביא הפירות לעיר). והרי זה דומה לדין האומר לנכרי להביא לו מים לשתות מן הנהר (דלעיל ס"ז-ח), שאע"פ שיוכל הישראל לילך בעצמו לנהר ולשתות שם, אין זה מועיל כלום להתיר האמירה לנכרי. וכן כאן, אע"פ שיכול הנכרי להביא עד סוף תחומו, וילך הישראל לשם ויאכלנו, אין זה מועיל כלום להתיר האמירה לנכרי להביאו לתוך העיר. ומטעם זה יש מקום לאסור גם אם הישראל עשה עירוב תחומין, שיוכל לילך מחוץ לתחום העיר לאכול פירות אלו, והוא מבקש מהנכרי שמחוץ לתחום העיר שיביאו אליו ביום טוב. ראה מ"ש בזה רע"א בהגהתו לאו"ח סי' שצז ס"ג (בכמה דפוסים). מהרש"י זוין, בקובץ יגדיל תורה (ירות"ו) טו ע' 34. כללי אמירה לנכרי פ"א הערה 1.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.