<h4>י</h4>

וכן הדין בכל דבר שיש לחוש בו שמא ירבה בשבילו אם הוא מכירו892, כגון נכרי שצלה893 או בישל לעצמו דברים שאין בהם משום בישולי נכרים, וכל כיוצא בדבר זה שצריך להרבות בו בשביל שנים יותר מבשביל אחד. אבל בדבר שאין לחוש בו שמא ירבה בשבילו כגון שהדליק נר לעצמו או שעשה כבש לירד בו מהספינה שבנר אחד וכבש אחד יספיק לכל אפילו מכירו מותר894 (שוע"ר שכה, יח).

הערות

  1. 892. רמב"ם פ"ו ה"ג. טור ושו"ע שם.
  2. 893. תוס' רפ"ק דביצה ג, א ד"ה גזרה (שצלאו). רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פג, ב). הבוא ב"י סי' שכה סוד"ה ומ"ש אבל אם מכירו. מ"א שם ס"ק כח.
  3. 894. משנה קכב, א. וכדלעיל ס"ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.