אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ז. במלאכות דרבנן במקום מצוה</h3><h4>י</h4>

<h4>י</h4>

וכן אשה ששכחה מערב שבת ליטול הצפרנים ובשבת הוא ליל טבילתה יש מי שמתיר²⁵³ לה לומר לנכרית לחתכן לה, שכל דבר שאינו אסור אלא מדברי סופרים²⁵⁴ מותר לעשותו על ידי נכרי לצורך מצוה. אבל יש אומרים שנטילת הצפרנים היא מלאכה מן התורה²⁵⁵, ולכן אין להתיר לומר לנכרית לחתכן שזהו שבות גמור ולא התירוהו לצורך מצוה, אלא תאמר לה ליטלן ביד או בשיניים²⁵⁶ שזהו שבות דשבות²⁵⁷ (שוע"ר שמ, ב).

הערות

253. ש"ך בנקודת הכסף יו"ד סי' קצח (על ט"ז ס"ק כא). הובא במ"א רס"י שמ.
254. שחתיכת הצפרנים הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה.
255. שעיקר המלאכה היא העברת הצפרנים מהאצבעות והיא צריכה לגוף העברה זו, ועוד שגם במשכן היו גוזזים עורות התחשים אע"פ שלא היו צריכים לשערן (שוע"ר שם).
256. מ"א שם.
257. שכיון שעושה בשינוי מדרך החול, שאין דרך בחול לעולם לעשותן כן, מלאכה זו פטור מה"ת ואסור רק מד"ס (שוע"ר שא, ב). ובשאר איסור דאורייתא, אם מותר לאמר לנכרי לעשותו בשינוי לצורך מצוה, ראה שמירת שבת כהלכתה (פ"ל הערה מו).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.