אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>אמירה לנכרי</h2><h3>ד. אמירה במלאכת הנכרי</h3><h4>י</h4>

<h4>י</h4>

וכן אסור לומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה¹²⁹ דישה שלך¹³⁰ או מלאכה אחרת של נכרי¹³¹, אף על פי שאין הישראל נהנה בזה¹³², הואיל ונעשה איסור במה שהישראל מוסר לו משלו שהיא פרתו¹³³, וכמו שבשבת אסור לומר לנכרי הילך בשר זה ובשלהו היום לעצמך (שוע"ר הל' שאלה ושכירות סכ"ט).

הערות

129. ב"מ צ, א: "איבעיא להו מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה". וכבר הובא לעיל פ"א ס"ו, מנמוק"י שם (נג, רע"א), ההוכחה מסוגיא זאת, דקיי"ל שאסור. וכן נפסק בטוש"ע חו"מ סי' שלח ס"ו.
130. רש"י שם ד"ה חסום. ואף שדעה הא' בתוס' שם חלקו עליו בזה, כבר הובא לעיל ס"ח, דקיי"ל בזה כדעת ר"י בתוס' שם, ורא"ש שם. וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' שז סכ"א (לענין שבת).
131. ראה שוע"ר הל' חסימה סכ"ב: "אחד דיש ואחד כל מלאכה בתלוש", וש"נ.
132. ואף שהגהות מרדכי (שבת סי' תנט) כתבו טעם האיסור: "פירוש שנהנה בחסימתה, שאפילו אינו שלו מכל מקום הרי מרבה לו בעל הבית בשכר במה שהיא נחסמת". וכן פסק המ"א סי' שז ס"ק כט. מכל מקום כבר נתבאר לעיל דקיי"ל בזה כש"ך (יו"ד סי' רצז ס"ק ד): "אפילו אין לו הנאה בזה אסור, כיון שהיא בהמה של ישראל".
133. ראה לקמן ריש פל"ד, שאפשר בשותפות אין איסור. וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.