<h4>ט</h4>

אם אמר להנכרי שיתן לו שכרו אע"פ שלא פירש כמה יתן לו הרי זה כאלו קצץ וקצב לו, שדעת הנכרי סמוכה שבודאי יתן לו שכרו כפי מה שיתפשר עמו אחר כך ובשביל טובת עצמו הוא טורח, אבל אם לא אמר לו בפירוש שיתן לו שכרו אלא שהנכרי מעצמו יודע שישלם לו אין זה כלום, שאין דעת הנכרי סמוכה בודאי על השכר ההוא544, שיש ספק בלבו שמא לא יתן לו545 ובשביל הישראל הוא טורח (שוע"ר רמז, ח). ודבר שקצבתו ידוע כגון כלים לכובס בזמנינו זה מותר ליתן לו אפילו סמוך לחשכה בסתם בלא קציצה דאטו בכל פעם ופעם יקצוץ עמו546 (שוע"ר רנב, ו).

הערות

  1. 544. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שסח (לאו קצץ ממש קאמר. ומיהו מסתברא שקצץ או שהתנה עמו שיתן לו שכרו, דהשתא בדידיה קא עסיק, אבל בסתם לא, אע"פ שיש בדעת הגוי שיתן לו המשלח או מי שנשתלח לו שכר ויתפשר, לפי שכל שלא קצץ ולא התנה לו שכר אין דעת הגוי סמוכה בכך ובדישראל קא עסיק). שו"ע שם ס"ד.
  2. 545. מנחת כהן משמרת השבת שער א פ"ה סד"ה אחר שביארתי.
  3. 546. מ"א סי' רנב ס"ק ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.