<h4>ט</h4>
ולכן מי שחושש בשינו ומצטער347 כל כך עד שחלה ממנו כל גופו348 (אזי מותר לחלל על ידי נכרי), אומר לנכרי להוציאו. ואף שהישראל ממציא לו שינו ומסייע קצת בהוצאתו אין בכך כלום, שמסייע אין בו ממש349, לפי שאף אם לא היה הישראל מסייעו סיוע זה אלא שלא היה מעכב על ידו היה הנכרי יכול לעשות דבר זה בלבדו. ולהאומרים מלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים350 מותר להוציאו על ידי נכרי אף אם לא חלה ממנו כל גופו351 (שוע"ר שכח, ג).
הערות
- 347. ארחות חיים הל' שבת סי' שלד. ב"י סי' שכח ד"ה כתוב בא"ח. איסור והיתר הארוך שער נט סכ"ד. הובא בד"מ שם אות ב. רמ"א שם ס"ג.
- 348. מ"א שם ס"ק ג.
- 349. נתבאר לעיל פ"ז סי"א. וראה גם לקמן סט"ו.
- 350. ב' הדעות מבוארות בשוע"ר סי' רעח ס"א-ג.
- 351. אף שגם לדעה זו, מלאכה שאינה צריכה לגופה חמורה יותר משאר איסורים מד"ס, כמבואר בקו"א סי' ערה ס"ק ב. מכל מקום גם בזה התירו מטעם שבות דשבות במקום מקצת חולי. והטעם שאוסרים בכיבוי דליקה, יתבאר לקמן פי"א ס"ו. וראה אמירה לנכרי פ"מ ס"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.