אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ח. מהו במקום מצוה</h3><h4>ט</h4>

<h4>ט</h4>

ההולך לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בספינה שמוליכים הנכרים בשביל ישראל²⁹⁴, דכיון שעכשיו מפליג בהיתר לא גזרו חכמים כשהולך לדבר מצוה²⁹⁵ (שוע"ר רמח, ז). כגון לעלות לארץ ישראל²⁹⁶. ואפילו מי שהולך לארץ ישראל לסחורה ולא כדי להתיישב בה אין למחות בידו, לפי שיש מי שאומר²⁹⁷ שזהו גם כן דבר מצוה, שהרי אמרו חכמים²⁹⁸ כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא (שוע"ר רמח, יג). וכ"ש אם מתכוין כדי לילך בה ד' אמות שמתכוין לדבר מצוה. אבל לטייל יש להסתפק, כיון שאינו מתכוין כלל למצות ההליכה בא"י (קו"א רמח, ח).

הערות

294. שיתבאר איסורה לקמן פכ"ב ס"י.
295. ומכל מקום לכתחלה יפסוק עם הנכרי שישבות ולא ילך, ואם אחר כך לא ישבות וילך אף שאין חשש סכנה בדבר אין בכך כלום (שוע"ר שם).
296. ריב"ש סי' קא (ואחרי שלדבר מצוה מותר אפילו בערב שבת אין ספק שהעליה לארץ ישראל מצוה היא). תשב"ץ ח"א סי' כא. שו"ע סי' רמח ס"ד.
297. שהריב"ש שם (הובא במ"א שם ס"ק טו) כתב דאפילו מהלך ד' אמות בא"י מצוה היא. ור"ת (הובא במרדכי סי' רנח), וראבי"ה (סי' קצח) ואביו ר' יואל, ורמ"א סי' רמח ס"ד, סוברים שאף ההולך לסחורה בחו"ל חשוב דבר מצוה. וא"כ יש להקל עכ"פ בהולך לא"י לסחורה.
298. כתובות קיא, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.