<h4>ח</h4>
ישראל הקונה מכס421 אסור לו לקבל מכס בשבת, אלא שוכר לו נכרי בקבלנות דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך, ואע"פ שהישראל קובע לו מלאכתו שיעשה בשבת422 אין בזה משום אמירה לנכרי שבות, לפי שקבלת המכס אין בה איסור אפילו לישראל אלא משום שבות, והרי זה שבות דשבות שיש מתירין אותו במקום הפסד. ואף שיש אוסרין אף במקום הפסד אם לא לצורך מצוה423, מכל מקום כאן חשוב דבר מצוה424, שאם לא יטול המכס מהנכרי בשבת לא יוכל לגבותו אחר השבת וישתקע הממון ביד הנכרי והרי הוא עושה מצוה במה שמציל הממון מידם425 (שוע"ר רמד, יב).
הערות
- 421. נתבארו דיניו לעיל פ"א ס"י, וש"נ.
- 422. שאסור, כדלקמן פי"ד ס"א.
- 423. ונתבאר לעיל שיש לסמוך על דברי המתירים רק במקום הפסד גדול.
- 424. ומה שלא התירו מטעם זה כשהוא שכיר יום, ראה לעיל פ"ט (לענין צער בעלי חיים): שאמירה זו דחויה היא ולא הותרה, הילכך כל מאי דאפשר עבדינן. וראה כללי אמירה לנכרי פ"ה הערה 2.
- 425. הטעם שאין חוששים בזה למראית העין, ראה לקמן פ"מ. והטעם שאין חוששין בזה לשכר שבת, ראה לקמן פי"ז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.