אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>אמירה לנכרי</h2><h3>ד. אמירה במלאכת הנכרי</h3><h4>ח</h4>

<h4>ח</h4>

אבל אסור לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתך בשבת¹²¹. ואפילו אם הוא מקנה לו לגמרי את החפץ הזה שהמלאכה נעשית בו¹²² כגון שאומר לו טול בשר זה ובשל אותו לצרכך בשבת. ואפילו אין מזונותיו עליו¹²³ שאין לו שום ריוח באמירה זו¹²⁴, ואדרבה מפסיד הוא, אעפ"כ כיון שאומר לו לעשות מלאכה בשלו הרי זה נראה כשלוחו¹²⁵ אף שהוא מתכוין במלאכתו להנאת עצמו (שוע"ר שז, לה).

הערות

121. ר"י בתוס' ב"מ צ, א ד"ה חסום: "הילך בשר ובשל לצרכך" (שדעה הא' שבתוס' שם מתרת, ור"י חולק עליו ואוסר). רא"ש שם פ"ז סי' ו. שו"ע או"ח סי' שז סכ"א.
122. לבוש שם סכ"א: "אע"פ שמקנהו לעכו"ם".
123. תוס' ורא"ש שם. שו"ע שם.
124. אף שהובאה לעיל ס"א דעת המ"א "דבדבר שאין הישראל נהנה ממנו שרי", ומתרץ המ"א שם: "וצריך לומר דסבירא ליה דכיון שהישראל נותן לו לאכול חשיב הנאה, דהא כיון שנתן לו ע"כ ניחא ליה שיאכל, וא"כ אסור ליתן לו בשר שיבשל לעצמו". מכל מקום אנן קיי"ל כהש"ך שהובא לעיל ס"א: "אפילו אין לו הנאה בזה אסור, כיון שהיא בהמה של ישראל".
125. לבוש שם: "נראה העכו"ם כשלוחו לבשל". וכמובא לעיל פ"א, שמטעם שליחות אסורה אמירה לנכרי. ולקמן פל"ג-ד יתבארו עוד דיני מחזי כשליח. וראה לעיל פ"ב ס"ו (מתי אסור אף מטעם ממצוא חפצך).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.