אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>איסור מראית העין</h2><h3>לח. מראית העין בקבלנות בבית הישראל</h3><h4>ז</h4>

<h4>ז</h4>

במקור חיפוש חדש

ויש אומרים¹³⁰⁶ שבעושה מעצמו אין חוששים למראית העין אף בשל ישראל ובבית הישראל ולצורך ישראל, משום דהרואה אותו מכבה או מדליק רואה שעושה מעצמו בלי אמירת הישראל עכשיו, ומהיכי תיתי לחשדו שאמר לו מקודם או מבעוד יום, מאחר שיכול להיות שעושה מעצמו לקבל טובת הנאה או שכבר קיבל, דומיא דשפחות העושות הגבינות לעצמן כדי לקבל שכרם שכבר קצץ להם¹³⁰⁷, ולא חיישינן לחשדא אלא כשבאמת עושה בשבת על ידי אמירת ישראל, אלא שלא אמר לו לעשות בשבת (מהדו"ב רמג ד"ה ומהאי טעמא). והכי נקטינן לדינא¹³⁰⁸ (מהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם).

הערות

1306. הגהות מיימוניות פ"ח אות ז, בשם מהר"ם מרוטנבורג (והגבינות שעושות השפחות בשבת אין לאסור ... אם הנכרי עושה מעצמו אין איסור). שו"ע סי' שה סכ"א (והיינו כדלעיל פי"ז, לדעת מהר"ם מרוטנבורג, ששכיר שנה לכל המלאכות דינו כשכיר יום שאסור, ולא התיר אלא כשעשה מעצמו). משמעות טור ורמ"א סי' רעו ס"ד (מותר למחות בגוי שבא להדליק נר או להוסיף שמן). אלא שלעיל ס"ו נתבאר כפירוש המ"א, דמיירי בנר של נכרי. אמנם במהדו"ב רמג ד"ה ומהאי טעמא: ומ"ש המ"א דמיירי בשל נכרי, זה אינו במשמע הלשון כלל דמיירי שהנכרי מוסיף שמן שלו בנר של ישראל, וכל כהאי גוונא ה"ל לפרש ולא לסתום כל כך וליתן מכשול, אלא ודאי דאף בשם ישראל א"צ למחות.
1307. אלא שאם עושה הגבינות כדי לאכלן בשבת צריך למחות בה בכל אופן, כיון שהיא הנאת גוף הישראל בשבת, כדלעיל פל"ב.
1308. כדלעיל פל"ב סט"ז – לענין עושה מעצמו, עד"ז כאן לענין עושה מעצמו בבית הישראל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.