<h4>ז</h4>

ואפילו אם הם שותפין בדבר שצריך לעשות בו מלאכה, אם אין הישראל עושה בחול כנגד מה שהנכרי עושה בשבת, אלא כל ימות החול הם מתעסקים בשוה שניהם ביחד, או זה חצי יום וזה חצי יום או זה יום וזה יום, לבד מיום השבת שהנכרי מתעסק בו לבדו, אזי מותר להישראל לחלוק עמו כל השכר בשוה לדברי הכל, דכיון שאין הישראל פורע להנכרי כלום בעד עבודתו בשבת שהרי אינו עובד כנגד זה בחול כלום, אם כן מה שעובד הנכרי בשבת לבדו הוא מתכוין לטובת עצמו בלבד כדי להשתכר, ואינו כשלוחו של הישראל שאינו עושה בשבילו כלל1198. ואף שאחר כך מגיע להישראל הנאה מזה שחולק עמו בשוה אין בכך כלום, כיון שהנכרי לא נתכוין להנאת הישראל אלא לטובת עצמו1199 (שוע"ר רמה, ח).

הערות

  1. 1198. ר"ן סוף פ"ק דע"ז (ו, ב) ד"ה ומהא, ובשבת סוף פט"ז (מו, ב) ד"ה וישראל. רמ"א ס"א.
  2. 1199. ר"ן שם. מ"א שם ס"ק ה. וכדלעיל פכ"ח ס"ח, שבאריסות אין חוששים לריוח הישראל לדברי הכל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.