אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ז. במלאכות דרבנן במקום מצוה</h3><h4>ז</h4>

<h4>ז</h4>

וכן אם מצא חתיכת חמץ בביתו בפסח יכול לומר לנכרי²³⁹ שישליכנה לנהר²⁴⁰ או לבית הכסא²⁴¹, אפילו במקום שאינו חייב לבערה אלא מדברי סופרים²⁴², ואפילו בשבת יכול לומר כן, רק שלא יעבירנה במקום שאסור לטלטל מן התורה²⁴³, שכל דבר שאסור לעשותו בשבת מדברי סופרים מותר לנכרי לעשותו אם יש בו צורך מצוה (שוע"ר תמו, ו). ועכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים אלא כרמלית²⁴⁴, מותר לומר לנכרי להוציא חמץ מביתו בפסח²⁴⁵, מפני שהשליחות על ידי נכרי הוא שבות, והוצאה לכרמלית הוא שבות דשבות, שהתירוהו לצורך מצוה²⁴⁶ (שוע"ר שכה, ד).

הערות

239. מ"א סי' תמו ס"ק ב ד"ה ונ"ל.
240. שכשמפרר הפת לפירורין וזורקו לנהר ה"ה נימוסין ונימוחין בתוך המים, כמבואר בשוע"ר תמה, ד.
241. שכשמשליכו לבית הכסא ה"ה כמבוער מן העולם, כמבואר בשוע"ר תמה, ה.
242. כגון שנתחמצה קודם שביטל חמצו לפני הפסח.
243. היינו בשבת; משא"כ ביום טוב, שאין איסור בהוצאה לרה"ר לצורך מצוה.
244. כמבואר בשוע"ר שמה, יא.
245. היינו בשבת; משא"כ ביום טוב, שמותרת הוצאה לכרמלית ע"י נכרי בכל אופן, כדלעיל פ"א סי"ז.
246. מרדכי סי' רנב. מ"א סי' שכה ס"ק ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.