אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה</h3><h4>ז</h4>

<h4>ז</h4>

וכן אם כבו נרות שמדליקים ביום הכיפורים אין לומר לנכרי שיחזור להדליקן¹⁸⁵, ואפילו לרמז¹⁸⁶ לו אסור (שוע"ר תרי, ו). ונהגו ליקח נכרי לשמור הנרות שלא יבא ח"ו לידי דליקה, ומכח זה נהגו ההמון לומר לו לכבות¹⁸⁷ ולהדליק ואין לזה היתר כלל ויש למחות בידם ובפרט ביום הדין¹⁸⁸ (שוע"ר תרי, ז).

הערות

185. מהרי"ל הל' ליל יוה"כ (ע' של). רמ"א סי' תרי ס"ד. ולענין בין השמשות, ראה לקמן סט"ו ואילך.
186. דרכי משה שם ס"ק ד. וכדלעיל פ"ג ס"א.
187. ראה לקמן פ"י ס"ט, ופי"א ס"ו, שאין להקל במלאכה שאינה צריכה לגופה, שי"א שאסורה מה"ת. וכאן אסור לד"ה, שהרי הכיבוי אינו לשם מצוה, אלא לחסוך על השמן. וראה אמירה לנכרי פי"ב הערה י, ופ"כ ס"ו.
188. מהרי"ל שם. מ"א שם. ואף שנתבאר לעיל ס"ב, שאין למחות בהמקילין אמירה לנכרי להדליק נרות שבת לצורך מצוה, שמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, מ"מ כאן כשאומרים לנכרי לכבות (בלילה) ולהדליק (בבוקר) אין זה לצורך מצוה, ולא שייך בזה מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.