אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>איסור מראית העין</h2><h3>לט. מראית העין כשמוציא החפץ מביתו בשבת</h3><h4>ו</h4>

<h4>ו</h4>

במקור חיפוש חדש

וכן הנותן מזונות לנכרי בחצרו מותר אע"פ שיודע שיוציאן לחוץ¹³²⁸, אבל אם אין הרשות בידו לאכלן שם, או שהם מזונות מרובים שאי אפשר לו לאכלן שם, וניכר הדבר שיוציאן לחוץ¹³²⁹, וכן אם הנכרי עומד בחוץ ופשט ידו לפנים שידוע וניכר הוא שיוציא¹³³⁰, אסור ליתן לפניו מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא. ואף שמוציא להנאתו ולא בשביל ישראל, מכל מקום כיון שדבר זה שהוא מוציא נותנו לו הישראל משלו אסור מטעם שנתבאר לעיל¹³³¹ (שוע"ר שכה, ב¹³³²).

הערות

1328. ראה לקמן סי"ב.
1329. ברייתא יט, א (נותנין מזונות לפני הנכרי בחצר, נטלו ויצא אין נזקקין לו). אור זרוע סי' נג בשם ריב"א. שלטי הגבורים במרדכי פ"א (ע, א אות א: היינו דוקא כשהרשות בידו לאכלו בחצר, ובהכי שרי אע"ג דנטלו והלך לו, אבל אם אין הרשות בידו לאכלו בחצר, או שיש מזונות מרובים שלא יכול לאכלם שם אסור ליתן לפניו). מ"א סי' שכה ס"ק ג.
1330. תוס' ג, א ד"ה בבא (נותנין מזונות לנכרי בחצר, נטלו ויצא אין נזקקין לו, משמע דווקא כשהנכרי בחצר, אבל עם עומד בחוץ ופושט ידו לפנים משמע דאסור ליתן להדיא ע"מ להוציא). רא"ש פ"א סי' א. ר"ן שם (א, א) ד"ה ומקשו הכא האיך. טור ושו"ע סי' שכה ס"א.
1331. בשוע"ר שם: "מטעם שנתבאר בסי' שז", דהיינו אף בלא טעם מראית העין אסור, מטעם האמור לעיל פ"ד ס"ח ואילך (דהוי כנותן בשר לנכרי בשבת כדי שיבשל בו לצורך עצמו, שאסור). וראה דברי נחמי' או"ח סו, ד. העו"ב תתלד ע' 55.
1332. ראה גם שוע"ר שמז, ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.