אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>איסור מראית העין</h2><h3>לח. מראית העין בקבלנות בבית הישראל</h3><h4>ו</h4>

<h4>ו</h4>

במקור חיפוש חדש

והטעם שאין חוששים בזה למראית העין, אע"ג דעושה בשביל ישראל ובביתו. דכשהנכרי עושה מעצמו אין כאן מראית העין¹³⁰⁴, שכל הרואה אותה¹³⁰⁵ עושה מאליה יודע דאדעתא דנפשיה קעבדא, שיודעת שלא תפסיד, ואין חוששים למראית העין אלא כשהאמת הוא שהוא נתן לו המלאכה או אמר לו לעשותה, שאז יש לחוש שמא יתברר להם האמת שאמר לו ויחשדוהו שמא אמר לו בשבת, או שמא הוא שכיר יום (קו"א רנב, ה ד"ה והאמת).

הערות

1304. לפום ריהטא נראה שמטעם זה אין לחוש למראית העין, בעושה מעצמו, אפילו כשעושה בשל ישראל. ומה שנתבאר לעיל ס"ו שדוקא כשהמלאכה נעשית בחפצים של נכרי אין צריך למחות בו, היינו כי בחפצים של ישראל צריך למחות אפילו בבית נכרי, כדלעיל פל"ב ס"ו ואילך. וא"כ תלוי הדבר בדעות דלעיל פל"ב סט"ז ואילך. אמנם מלשונו של רבנו "אין חוששים למראית העין כשהמלאכה נעשית בחפצים של נכרי" נראה שבחפצים של ישראל אסור אף מטעם מראית העין. וכן נראה ממה שמציין "מטעם שיתבאר בסי' שכה", שהיא ההלכה דלקמן פל"ט. וכן נראה ממה שביאר בשוע"ר (שה, לד) ב' טעמים שצריך למחות בשפחות שעושות הגבינות, כיון שעושות בבית ישראל אסור מפני מראית העין, וכיון שעושות מחלב שלו לדעתו הן עושות, הרי שהם ב' טעמים שאין תלויים זה בזה.
1305. את השפחה העושה גבינה, דלעיל ס"ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.