<h4>ו</h4>

אבל אם היו שותפין בדבר שאין צריך לעשות בו שום מלאכה, כגון שהיו שותפין בתנור שכל מי שמסיק התנור ואופה בו נותן להם שכר, ואין מוטל עליהם כלל עסק היסק התנור רק עסק קבלת השכר מוטל על שניהם בשוה, אע"פ שלא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו שיהא עסק קבלת השכר מוטל על הנכרי לבדו, שיקבל לעצמו שכר השבת הן רב הן מעט, ושכר יום אחד להישראל לבדו, אם אחר כך לא אמר להנכרי שיתעסק לבדו לקבל שכר השבת ושיתעסק הוא לבדו לקבל שכר יום אחר1195, אלא הנכרי מעצמו התעסק לבדו לקבל שכר השבת והישראל לבדו התעסק ביום אחר, ואחר כך בשעת חלוקה נתרצה הנכרי מאליו לחלוק כל השכר בשוה, הרי זה מותר לדברי הכל, שכאן אין לומר משום שנמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות והיה הנכרי עובד בשבילו, שהרי כאן לא עבד הנכרי כלום1196 רק שקיבל שכר השבת1197, ושכר זה נוטלו ממנו הישראל בהבלעה שבשאר הימים (שוע"ר רמה, ז).

הערות

  1. 1195. שנתבאר לעיל פ"א, שגם מה שהנכרי מקבל שכר מנכרים היא מלאכה האסורה מטעם ממצוא חפצך.
  2. 1196. מ"א שם ס"ק א.
  3. 1197. ואף שגם זוהי מלאכה האסורה כנ"ל, מכל מקום לא אמרינן עי"ז, שאם יחלוק עמו אחר כך בשוה נמצא למפרע מחזי כשלוחו בקבלת השכר מהנכרים. וראה מ"ש בזה תהלה לדוד סי' רמה ס"ק א. כללי אמירה לנכרי פ"ט הערה 1. באורי השלחן ע' קצט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.