<h4>ו</h4>

אם באו מים שוטפים ומפסידים נכסיו, או שנתרועעו חביות של יין והולך לאיבוד, מותר לקרות נכרי לשם, אע"פ שיודע שבודאי יתקן הנכרי מעצמו את ההפסד במלאכה גמורה1100, רק שיזהר שלא לומר לו שום רמז צווי לתקן1101. אבל מותר לומר לפניו כל המציל הפסד זה אינו מפסיד שכר טרחו, שכמו שהתירו בדליקה לומר בפני נכרים כל המכבה אינו מפסיד כך התירו בכל הפסד. ויש אומרים1102 שלא התירו אלא בדליקה לבד. והמיקל כסברא הראשונה בכל הפסד מרובה לא הפסיד (שוע"ר שז, לג).

הערות

  1. 1100. בה"ג הל' שבת פט"ז (יט, א). רא"ש פט"ז סי' י (כתב בה"ג דהוא הדין לבידקא דמיא, וכן נראה, דכל כיוצא בזה היזק הבא לאדם פתאום, כגון אם נתרועעה חבית של יין והולך לאיבוד). טור ושו"ע סי' שלד סכ"ו, ושו"ע סי' שז סי"ט.
  2. 1101. כדלעיל פ"ג ס"א. והיינו שרמז גרע מכל המציל אינו מפסיד. וראה הערות ובאורים שם ושם.
  3. 1102. ס' התרומה סי' רמו (בדליקה התירו). סמ"ג ל"ת סה (טז, ג). שו"ת רשב"א ח"א סי' תשפד, וח"ד סי' רעז (דסחורה הנפסדת בספינה ע"י גשמים אסור).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.