אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>חובת המחאה לנכרי שעושה בשבילו</h2><h3>ל. חובת המחאה כשרואה קבלן עושה בשבילו</h3><h4>ו</h4>

<h4>ו</h4>

במקור חיפוש חדש

וכל זה כשהמלאכה נעשית בחפצים של ישראל¹⁰⁸³, כגון כלים של ישראל שביד הכובס ועורות לעבדן או לרצען לתפור מהם מנעלים וחוטין לארוג מהם בגד, אבל אם הישראל לא נתן לו כלום אלא הנכרי תופר מנעלים מעורות שלו ואורג בגד מחוטין שלו בבית שלו, אף על פי שרואהו עושה אותה בשבת אינו צריך לומר לו כלום, אע"פ שלא קצץ לו שכר, לפי שעדיין לא נקרא שמו עליהם, שאם ירצה הנכרי ימכור אותם לאחר ויעשה לו אחרים¹⁰⁸⁴. ואף לכתחלה מותר לצוות את הנכרי לעשותם אפילו בערב שבת סמוך לחשכה, רק שלא יאמרו לו שיעשה בשבת¹⁰⁸⁵ (שוע"ר רנב, ט).

הערות

1083. תשובת רבנו שמחה, בהגהות מיימוניות פ"ו אות ו, ובהגהות מרדכי סי' תנב (ואם ראה ישראל ושתק אדעתיה דישראל קעביד, כיון שהעצים של ישראל, כאומנים שעושים מלאכה בשביל ישראל שאסור אפילו בקיבולת). מ"א סי' רנב ס"ק ט. וראה לקמן פל"ב ס"ג, שרבנו שמחה סובר חילוק זה גם כשנכרי עושה המלאכה לצורך עצמו, ושם ס"ד-ו, שהמ"א סובר חילוק זה רק כשעושה לצורך ישראל, בין בקבלנות ובין בעושה מעצמו.
1084. מ"א שם.
1085. אף שנתבאר לעיל פ"ד ס"ו, לענין גבינות שעושה הנכרי לישראל שיוכל לקנותו אחר השבת, שהישראל יכול להשגיח עליו ולומר לו שיעשה אפילו בשבת. וראה מ"ש בזה בתהלה לדוד סי' רנב ס"ק ו. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 56. ביאורי השלחן ע' רכז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.