אוצר החסידיםהלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז<h2>הנאה וריוח ממלאכת הנכרי</h2><h3>כז. כשהתועלת מהמלאכה רק כשנעשית בשבת</h3><h4>ו</h4>
<h4>ו</h4>
ואפשר שאינן חולקים כלל, שהמתיר אפשר שלא התיר אלא כשהוא בענין שכשלא יעשה בשבת ואחר השבת לא יהיה להישראל כלל חפץ במלאכתו אזי לא ישלם לו הישראל בעד מלאכתו, ונמצא שבמה שהוא עושה המלאכה בשבת מגיע לו ריוח שישלם לו הישראל בעד מלאכתו. ובזה אפשר שגם האוסר מודה שהוא מותר, דכיון שגם להנכרי מגיע ריוח ממלאכת השבת אינה נראית כאלו היא נעשית בשביל הישראל בלבד. אבל אם הוא בענין שאף אם לא יעשה בשבת יעשה אחר השבת ויצטרך הישראל לשלם לו, כיון שלא התנה עמו בתחלה על מנת שתוגמר המלאכה במוצאי שבת מיד986, ונמצא שאין מגיע ריוח להנכרי ממה שעושה בשבת אלא להישראל בלבד, אפשר שבזה אף המתיר מודה שהוא אסור987 (שוע"ר רנב, ה).
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.