<h4>ו</h4>

אסור לומר לנכרי לכבות הדליקה413 משום הפסד ממונו, אפילו להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים414 והכיבוי היא מלאכה שאינה צריכה לגופה415, ובמקום הפסד גדול יש להתיר אמירה לנכרי בדבר שאינו אסור לישראל אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר לעיל, מכל מקום כאן בדליקה שהדבר בהול ונחפז הוא מאד להציל ממונו ואין לבו עליו, ואם נתיר לו כלום אף הוא לא יתן דבריו לשיעורים ויבא לכבות בעצמו416. ומטעם זה אסור גם כן להציל על ידי נכרי בבית שהדליקה בו יותר מג' סעודות417 וכלי תשמישו418 הצריכים לו היום (שוע"ר שלד, כה).

הערות

  1. 413. משנה קכא, א (שרק אם בא לכבות מעצמו אין צריך למחות בו).
  2. 414. ב' הדעות נתבארו בשוע"ר רעח, ג.
  3. 415. כמבואר בשוע"ר רעח, א.
  4. 416. ר"ן שם (סא, א) ד"ה ובמקום. מ"א סי' שלד ס"ק ל.
  5. 417. כשם שאסור כשמציל בעצמו, כמבואר בשוע"ר שלד, א.
  6. 418. כשם שאסור כשמציל בעצמו, כמבואר בשוע"ר שלד, ח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.