אוצר החסידיםהלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז<h2>איסור מראית העין</h2><h3>לז. מראית העין בחכירת מרחץ וקבלנות שדה</h3><h4>ה</h4>
<h4>ה</h4>
ולא אמרו שבשכירות שדה אין לאסור מפני מראית העין, לפי שדרך רוב העולם ליתן השדה באריסות, אלא כשהאמת כן הוא, שנכרי זה העובד יש לו זכות בפירות שדה זו כאריס, ויותר מאריס, שהרי שכורה היא אצלו וכל פירותיה שלו ואינו נותן לבעל השדה אלא דבר קצוב, לפיכך כשיראו אותו עובד בשבת יתלו לומר שאריס הוא ויש לו חלק בפירות השדה ולטובת עצמו הוא מתכוין בעבודתו, ויחקרו אחריו בעת הקציר אם האמת הוא כן ימצאו שבאמת יש לו זכות בפירות השדה. משא"כ בנכרי שהוא שכיר שנה, כשיחקרו אחריו בעת הקציר יראו שאין לו כלום בפירות השדה יתברר להם למפרע שלא היה אריס, ויאמרו ששכיר יום היה1273 (שוע"ר שם).
הערות
- 1273. רמב"ן שם. ר"ן שם. מ"מ שם. מ"א סי' רמד ס"ק ה. ט"ז שם ס"ק ב. וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לג, וסי' פח, אם היתר האריסות הוא דוקא כשלוקח בפירות או אפילו כשלוקח במעות לפי ערך הפירות. וכן בשוכרו לצוד דגים ומקבל מכל משקל כך וכך מעות. ומסיק שההיתר יותר מרווח כשנותן לנכרי הברירה לקבל דגים בחלקו או הסך מעות הקצוב. ואם מנהג המקום הוא לעשות מלאכת השדה בקבלנות, ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ז ע' כ ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.