אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>הנאה וריוח ממלאכת הנכרי</h2><h3>כט. עבר ועשה מתי קנסוהו</h3><h4>ה</h4>

<h4>ה</h4>

ואף לפי סברא הראשונה לא החמירו חכמים אלא כשעשה הנכרי הדבר מעצמו, אבל אם קבל עליו קודם השבת לעשות זה וקצץ לו הישראל שכר¹⁰³² ולא קבע לו זמן אימתי יעשנו ועשה בשבת מדעת עצמו, אין איסור מן הדין לאחר המתנה בכדי שיעשו, אע"פ שעשה בפרהסיא. ואפילו היה הנכרי שכיר יום¹⁰³³, אלא שלא קבע לו הישראל איזה יום ועשה מעצמו בשבת. ואפילו גבי מת מותר בענין זה מן הדין (שוע"ר שם).

הערות

1032. מ"א שם ס"ק לא (ולמד כן מהא דלקמן ס"ז, דשרי מדינא, אלא שנכון להחמיר).
1033. משמעות הט"ז סי' רמד ס"ק ד (קו"א סי' רמג ס"ק ב), שבקבלנות התירו לגמרי (כדלקמן ס"י), ובשכיר יום נכון להחמיר (כדלקמן ס"ז). ואף שזה אסור מדינא (כדלעיל פי"ג), מ"מ בדיעבד, כיון דקצץ שרי מדינא (כדלקמן סי"ג), ועדיף מעושה מעצמו (כדלעיל פכ"ה ס"ד, לגבי החילוק בין קבלנות לבין עושה על המקח). וראה כללי אמירה לנכרי פי"א הערה 51.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.