<h4>ה</h4>

הערות

1. 509. מהאמור כאן נראית דעת רבנו, שאם הישראל ציוה לו לעשות בשבת, מתכוין הנכרי בעשיית המלאכה בשבת בשביל הישראל ולא כדי להשלים קבלנותו, ואינו חשוב קבלן, ואיסורו מטעם שליחות לחומרא, שלכן אסור לומר לו בערב שבת לעשות בשבת, כדלעיל ס"א. אמנם ראה לעיל פ"ב ס"ו, שאם אומר לנכרי בשבת לעשות מלאכה, אם עושה בשביל עצמו, אין בו משום שליחות לחומרא, ואסור רק משום ממצוא חפצך. ולכאורה איסור זה אינו שייך כשאומר לו כן לפני השבת. ואפשר שאני הכא שנותן לו שכר קצוב על עשיית המלאכה, וכשאומר לו לעשות גם בשבת, מתכוין הנכרי בעשייתו בשבת בשביל הישראל, ולא כדי להשלים קבלנותו, ולכן אינו חשוב קבלן. משא"כ לעיל פ"ב ס"ו וס"ט וסי"א מיירי שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך, שגודל השכר תלוי בגודל ההכנסה, וא"כ טורח הוא לעצמו אפילו כשקובע מלאכתו ליום השבת. אמנם לפי זה צ"ע לקמן ס"ו, באריסות שדה, שהנכרי נוטל חלק בפירות השדה ועושה לטובת עצמו, ומכל מקום אוסר רבנו לומר לו שיעשה בשבת. שלכאורה אין שייך לאסור בזה מטעם שליחות שהרי עושה לטובת עצמו, וגם אין לאסור מטעם ממצוא חפצך, שהרי אומר לו זאת לפני השבת. או אפשר לומר דהתם שאני, שקבלת המכס והחליבה של יום זה שייכת רק בשבת, ולכן לא שייך לומר שמה שהוא עושה המלאכה בשבת הוא בשביל הישראל, שהרי ביום אחר לא יוכל לקבל את המכס של יום השבת, וביום אחר לא יוכל לחלוב את החליבה של שבת, ולכן בודאי מה שעושה אותה בשבת אינה אלא לצורך עצמו, לקבל שכרו (כהא דלעיל פי"ג סי"א-ב). ואסור רק מטעם ממצוא חפצך. וגם בזה עדיין טעון בירור, מהו טעם האיסור לומר לו בערב שבת שיקח המכס או שיחלוב בשבת בקבלנות. וראה אבני נזר סי' מא. כללי אמירה לנכרי פ"ו ס"א-ב. כוננת מישרים ע' נה.