אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ט. במקום צער בעלי חיים</h3><h4>ה</h4>

<h4>ה</h4>

ומכל מקום צריך שיטול הנכרי את החלב לעצמו³¹¹ או יחזור ויקנה החלב מהנכרי בדבר מועט, כדי שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל אלא לצורך עצמו³¹², שלא התירו אלא האמירה משום צער בעלי חיים אבל לא שיעשה בשביל ישראל אלא בשביל עצמו, שכשעושה בשביל ישראל הרי הוא שלוחו ממש, והרי זה כאלו עשה הישראל בעצמו ששלוחו של אדם כמותו. ואף שאין אומרים כן אלא בישראל שנעשה שליח לישראל, מכל מקום חכמים החמירו כן גבי שבת ויום טוב וכיוצא בהן אף בנכרי שנעשה שליח לישראל שיהא נחשב כמותו ממש³¹³ כשעושה בשבילו. אבל כשעושה בשביל עצמו לא החמירו אלא שלא לומר לו לעשות³¹⁴, וכאן התירו משום צער בעלי חיים (שוע"ר שה, כט).

הערות

311. שו"ת מהר"מ (פראג) סי' מט, בשם תשובת הגאונים (משום סכנת הבהמה אומר לגוי חלוב וטול החלב לעצמך). הובא ברא"ש ב"מ פ"ב סי' כט. הגהות מיימוניות פ"ח אות ז, בשם הרב כהן צדק. מרדכי סי' תמח, וב"מ סי' רסג.
312. טור סי' שה, בשם ה"ר יונה ומהר"מ מרוטנבורג, בתשב"ץ סי' מט. מרדכי שם, והגהות מרדכי קידושין רמז תקסו בשם התוס'. כל בו סי' לא, וארחות חיים הל' שבת סי' יז. שו"ע ס"כ.
313. כדלעיל פ"א ס"ב.
314. כדלעיל פ"ד ס"ח ואילך (שבחפצי ישראל אסור לו לומר לנכרי עשה מלאכתך). וראה גם לעיל פ"ב ס"ט, שהאמירה אסורה אף מטעם ממצוא חפצך. ומשום צער בעלי חיים התירו האמירה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.