אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>ט. במקום צער בעלי חיים</h3><h4>ד</h4>

<h4>ד</h4>

שאפילו צערא דממילא הבא לבעל חי בתולדתו³⁰⁷, התירו בשבילו אמירה לנכרי. ומה שאסרו להשקות בהמה מבור שברשות הרבים על ידי נכרי³⁰⁸, וכן לומר לו ללקוט עשבים³⁰⁹, משום דאף המים שיש לו אין צריך ליתן לה מדאורייתא³¹⁰, שיש להם דמים, אפילו החלק מאה מפרוטה (קו"א הל' עוברי דרכים ס"ק ג).

הערות

307. דלא כדעת הר"ן ונמוקי יוסף וב"י, שהובאו בקו"א שם, שנאסר רק צער הבא לידם ע"י סיבה מבחוץ (כמו במצות פריקה שבתורה, שנתבאר בשוע"ר הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ג-ה. וכהא דלעיל ס"א-ב).
308. כדלקמן פ"כ ס"ז, ופכ"ד ס"ח, ופמ"ג ס"ח.
309. כדלקמן פכ"ד ס"ט, ופל"ב סי"א.
310. שהרי אין עליו חיוב להאכיל בהמות וחיות שבעולם. משא"כ כשיש להם צער מרוב החלב, חל עליו החיוב לחלוב אותה משום צער בעלי חיים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.