אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>כשאומר לו לעשות ההיתר</h2><h3>מב. אמירה לנכרי באינו מתכוין ופסיק רישיה</h3><h4>ג</h4>

<h4>ג</h4>

במקור חיפוש חדש

וכן מותר לומר לנכרי שיניח את התבשיל על תנור בית החורף, ואחר כך יסיק התנור לחמם הבית¹⁴⁰³ ונרתח התבשיל מאליו, לפי שעיקר כוונת הנכרי בהסיקו אינה בשביל התבשיל אלא בשביל חימום הבית שהוא דבר המותר והתבשיל נרתח מאליו¹⁴⁰⁴. ואף שהוא פסיק רישיה ולא ימות אין בזה איסור באמירה לנכרי¹⁴⁰⁵ מטעם שנתבאר למעלה (שוע"ר רנג, כח).

הערות

1403. שזה מותר (בקור הגדול), כדלעיל פ"י ס"ה.
1404. ראה ארץ צבי סי' סח. זכרון יוסף סי' לז. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 92. שבת כהלכה ע' תלא (בביאורים).
1405. תרומת הדשן סי' סו (מאחר שעיקר כוונת השפחה לדבר היתר לחמם בית החורף דשרו בה רבנן כו' ונהי שהחמין נרתחים על ידי כך מאליהם בודאי, ועל דעת כן מושיבתו שם, מכל מקום מאחר שבשעה שהיא מושיבתו על התנור אין שום אש בתנור, וההבערה שהיא מבערת אחר כך עיקר כוונתה היא לבית החורף שרי. ואע"ג דפסיק רישיה הוא לענין החמין, מכל מקום יש חילוק בשבות דרבנן בין מתכוין גמור ללא מתכוין דפסיק רישיה). רמ"א סי' רנג ס"ה. מ"א שם ס"ק מא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.