אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>חובת המחאה לנכרי שעושה בשבילו</h2><h3>לב. חובת המחאה כשרואהו עושה מעצמו</h3><h4>ג</h4>

<h4>ג</h4>

במקור חיפוש חדש

ויש אומרים¹¹⁰⁸ שאפילו נכרי שעושה בשביל עצמו, ואפילו בבית הנכרי, צריך למחות בו. ומכל שכן כשעושה לצורך הישראל, אם עושה בשל ישראל בחנם¹¹⁰⁹, דהיינו בטובת הנאה. ומה שהעושה בשכר, דהיינו קבלן שקצץ, אינו צריך למחות בו אפילו כשרואה בשבת עושה מלאכה¹¹¹⁰, היינו כיון שלא יוכל למחות, שעל פי דין אינו יכול לכופו שלא לעשות בשבת, שהקבלן מלאכה דידיה הוא לעשותה מתי שירצה (קו"א רנב, ה ד"ה והנה לפי).

הערות

1108. תשובת רבנו שמחה, בהגהות מיימוניות פ"ו אות ו, ובהגהות מרדכי סי' תנב (בהוספת ביאור דבריו, בין חצאי רבוע, ע"פ האמור בקו"א רנב, ה ד"ה ובא וד"ה והנה): על המדורות שמבערות הנכריות בבית אדוניהם בשבת [שאפילו אם מבערות לצורך עצמן צריך למחות בהן, כדלקמן] ... להבעיר מעצי ישראל צריך ליטול רשות מבעל העצים, ואם ראה ישראל ושתק אדעתיה דישראל קעביד [כדלעיל פ"ל ס"ב], כיון שהעצים של ישראל [ולכן צריך למחות אפילו שלא בבית ישראל]. כאומנים שעושים מלאכה בבית ישראל [כ"ה הגירסא בהגהות מרדכי שם, ובקו"א שם] שאסור אפילו בקיבולת [כדלקמן פל"ח]. ואין לחלק בין בחנם בין בשכר [כמו שבבית הישראל אסור אפילו קצץ, ה"נ אסור כשרואה אותו עושה מאליו מלאכה בבית הישראל. ובאמת בחנם גרע מבשכר, כדלקמן]. ואפילו בבית נכרי גרסינן בירושלמי פ"ק (ה"ט) הנותן כלים לכובס נכרי ובאו ומצאו עובד בהן בשבת [אסור, אמר ר' יוחנן] לימא ליה דלא יעביד [כדלעיל פ"ל ס"ב], אבל בשכיר בעבידתיה עסיק [הרי דבחנם גרע מבשכר, וכדלעיל שם ס"ד, שבקבלן שקצץ א"צ למחות בו]. פירוש [לעיל פ"ל ס"ד נתבאר טעם ההיתר בקצץ, כיון שהוא מתכוין לקבל שכרו, ולא בשביל הישראל. משא"כ דעת רבנו שמחה, שאף בעושה הנכרי לצורך עצמו צריך למחות בו, כדלקמן. ומ"ש בירושלמי אבל בשכיר בעבידתיה עסיק, פירוש] לא יוכל למחות לו [דכיון שע"פ דין אינו יכול לכופו שלא לעשות בשבת, שהקבלן מלאכה דידיה לעשותה מתי שירצה, א"כ אף אם ידו תקיפה עליו, או שיאבה לו וישמע אליו אין צריך למחות, דבעבידתיה עסיק]. אלמא בחנם צריך למחות [כיון שבחנם יכול למחות], ואפילו הנכרי עושה בביתו [ומכ"ש בבית הישראל שיכול לגרשו, אפילו כשהוא בקבולת שקצץ, בין אם הוא בשכר ובין אם הוא בחנם], ומה לי שאר מלאכות ומה לי מבעיר עצים [שכל מקום שיכול למחות צריך למחות בו, אפילו כשעושה לצורך נכרי, דהיינו כשעושה בשל ישראל או שעושה בבית ישראל]. וכל הני דכל כתבי (קכב, א) דאמר דבשביל נכרי מותר [כדלעיל פכ"ד, מיירי דוקא] כגון שהנכרי עשה מלאכה בשלו, אבל בשל ישראל אפילו בבית נכרי אסור, כ"ש בבית ישראל, ואפילו הכל בשביל נכרי. שיטתו לענין עושה לצורך עצמו משל ישראל נתבארה כאן, ושיטתו לענין העושה לצורך עצמו בבית ישראל מבוארת לקמן פל"ח ס"י ואילך.
1109. וכאן כשעושה בשביל ישראל, לא חילק בין אם העצים הם של ישראל או שלו. וראה קו"א שם בסופו (שבהגהות מיימוניות והגהות מרדכי סיימו להחמיר אף בשלו), ובמהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם (הא דצריך לגרשו [מביתו] היינו כדי שלא יעשה בשל ישראל).
1110. כדלעיל פ"ל ס"ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.