<h4>ג</h4>
ואף לפי סברא האחרונה לא הקילו אלא בכגון שהנכרי אמר לישראל מערב שבת ליתן לו פירות בשבת והלך לבית הנכרי ונתן לו, שאז יש להסתפק שמא ליקט פירות אלו בשבת בשביל ישראל והיה בדעתו מערב שבת על פירות אלו ללקטם לו בשבת, או שמא היה בדעתו ללקוט לו פירות אחרים ופירות אלו ליקטם לעצמו או לנכרי אחר ואחר כך נמלך ונתנם לישראל כשבא אצלו959, וכן כל כיוצא בזה. אבל נכרי שהביא דורון לישראל960 או שהביא למכור בעיר שרובה ישראל961 אין תולין להקל שמא ליקטן מתחלה לעצמו ואחר כך נמלך להביאן לכאן, אלא מן הסתם ליקטן מתחלה לשם כך. וכן אין לתלות להקל שמא ליקטן מערב שבת, לפי שנכרי המביא דורון או למכור מן הסתם הוא מתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט היום962. וכן לענין צידה ביום טוב (שוע"ר שכה, י), דכיון שהנכרי הביא דורון לישראל, מן הסתם ליקט או צד היום בשביל הישראל שהביא לו (שוע"ר תקטו, ג).
הערות
- 959. מ"א סי' תקטו ס"ק יב.
- 960. כהא דלעיל פי"ט ס"ד, דאסרינן בסתם כל שיש מאותו המין במחובר.
- 961. שגם בזה אסרינן, כדלעיל פכ"ה ס"ג ואילך.
- 962. ר"ן (סה, א) ד"ה ומצינו [נמצינו], בשם רבנו יונה (דכל שיש מאותו המין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן). מ"א שם ס"ק יא (כיון שהביאן לו מסתמא לקטן בשבילו) וס"ק יב (בעכו"ם שמביא דורון אמרינן שמתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט וצד היום, הוא הדין המביא למכור כו', דכודאי משוינן להו).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.