<h4>ב</h4>

ואף שגם הישראלים רחצו בתוכו לפעמים בחול וראו שנכרי זה הוא המתעסק גם בחול, מכל מקום לא יעלה על דעתם שהישראל השכיר המרחץ לנכרי זה שיטול כל השכר לעצמו ונכרי זה מתעסק בו לדעת עצמו שלא בשליחות הישראל, לפי שאין דרך רוב העולם לשכור המרחץ1263, לפי שהוצאותיו מרובות ושכרו מועט1264, ואין השכר מספיק להשוכר ליתן דבר קצוב לבעל המרחץ ושישתייר לו סך חשוב יתר על שכר טרחו ועמלו, לפיכך דרך העולם שכל מי שיש לו מרחץ שוכר לו פועל שיתעסק בו וכל השכר הוא לבעל המרחץ (שוע"ר שם).

הערות

  1. 1263. ע"ז כא, ב (אריסא למרחץ לא עבדי אינשי). רמב"ם פ"ו הט"ו (ואין דרך אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות). טור ושו"ע סי' רמג ס"א (דסתם מרחץ לאו לאריסותא עביד)..
  2. 1264. ר"ן שבת (מו, ב) ד"ה גרסינן בע"ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.