אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>חובת המחאה לנכרי שעושה בשבילו</h2><h3>לא. נכרי שבא לכבות אין צריך למחות</h3><h4>ב</h4>

<h4>ב</h4>

במקור חיפוש חדש

ולכן יש אומרים דנכרי העושה מאליו אדעתא דנפשיה קעביד ואינו צריך למחות בו¹⁰⁹⁰, שלמדו היתר זה מהא דנכרי שבא לכבות כו'¹⁰⁹¹ (קו"א רנב, ה ד"ה ובא), כי העושה מעצמו לא עביד אדעתא דישראל מסתמא, מאחר שלא אמר לו כלום אלא אדעתא דנפשיה, דהיינו נכרי דעלמא דיודע שלא יפסיד (מהדו"ב רמג ד"ה והכי נמי).

הערות

1090. אא"כ גוף הישראל נהנה מהמלאכה. וכדלקמן סוף פל"ב.
1091. תוס' קכב, א ד"ה ואם (בכיבוי וכיוצא בו, שאין ישראל נהנה). ס' התרומה סי' רמז (אם עכו"ם ליקט עשבים בשבת ומאכיל אותם לבהמת ישראל אין צריך הישראל לומר לעכו"ם אל תאכל, כדאיתא גבי בדליקה אין צריך לומר לעכו"ם אל תכבה). רא"ש פט"ז סוס"י יב (דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד, כדאמרינן גבי נכרי שבא לכבות), וסיעתם (שהובאו בקו"א שם ד"ה והאמת, ומהדו"ב רמג בתחלתו).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.