אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>הנאה וריוח ממלאכת הנכרי</h2><h3>כו. כשספק אם נעשה לצורך ישראל</h3><h4>ב</h4>

<h4>ב</h4>

במקור חיפוש חדש

ויש אומרים⁹⁵⁵ שלערב מותר מיד⁹⁵⁶, שכיון שאיסור זה אינו אלא כעין קנס⁹⁵⁷ שלא יבא לומר לנכרי לעשות לו בשבת, לא החמירו בספיקו אע"פ שיש לו מתירין. והעיקר כסברא הראשונה (שוע"ר שכה, י), שכן הכריעו הפוסקים לפסוק כהמחמירין⁹⁵⁸ (קו"א תקטו, ג).

הערות

955. משנה שם, כשמואל שם, לפרש"י שם ד"ה ושמואל אמר (חיישינן שמא חוץ לחומה לנו, אפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר ואומרים שמא בתוך התחום לנו ערב שבת כו', חיישינן נמי אמרינן לקולא). ספר התרומה שם (שבאותו היום הוו אסורין משום ספק מוכן, אמנם הן מותרין למוצאי שבת מיד). סמ"ג שם. הגהות מיימוניות פ"ו שם. טור ודעה הב' בשו"ע שם.
956. אבל לקמן ס"ה, בספק הובא מחוץ לתחום (שבכל אופן אינו מוקצה), מותר לדעה זו אף בו ביום.
957. ראה גם לעיל פכ"א ס"ז.
958. בשוע"ר סי' תקטו, ג פסק בסתם לאסור בספק. ובקו"א תקטו, ב הוכיח, שאף שבטור ושו"ע סי' שכה ס"ז הובאו ב' הדעות, מ"מ בסי' תקטו ס"ז פסקו להחמיר, וכן הכריע הט"ז שם ס"ק ד. וגם בשו"ע סי' שכה הובאה דעת המחמירין בסתם ודעת המקילין בלשון ויש אומרים, משמע שדעתו לפסוק כהמחמירין.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.