אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>קבלנות ושכירות</h2><h3>יג. קבלן ושכיר יום</h3><h4>ב</h4>

<h4>ב</h4>

אבל אם הוא עושה בתורת קבלנות⁴⁶⁴, שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכך⁴⁶⁵, בין שעושה משלו בין שעושה משל הישראל⁴⁶⁶ שנתן לו ממה לעשות המלאכה, כגון שנתן לו בגד לתפור וקצץ לו שכר, או שנתן לו חוטין לארוג לו בגד, בין שקיבל עליו לארוג כל הבגד בין שלא קיבל עליו כלל לארוג כל הבגד אלא שקצץ לו בעד כל אמה ואמה שיארוג⁴⁶⁷, מותר להניחו שיעשה כל מלאכתו בשבת. ואפילו לכתחלה מותר ליתן לו אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה⁴⁶⁸, אף על פי שיודע שהנכרי יעשה בשבת, מכל מקום הנכרי אינו עושה בשביל טובת הישראל אלא בשביל עצמו למהר להשלים מלאכתו כדי לקבל שכרו⁴⁶⁹ (שוע"ר רמד, א).

הערות

464. משנה יז, ב (עורות לעבדן ... כלים לכובס נכרי ... עם השמש). ירושלמי פ"א ה"ח (במה דברים אמורים בקיבולת, אבל בשכיר אסור). טור ושו"ע סי' רנב ס"ב (ומותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן סמוך לחשיכה אם קצץ לו דמים).
465. היינו שיש כאן ב' פרטים: א) שקיבל עליו לעשות כך וכך, שכיון שקיבל עליו לסיים כל המלאכה חשוב קבלן, אפילו משלם לו דבר קצוב בכל יום, כדלקמן סי"א. ב) שקצץ לו שכר כך וכך, שכיון ששכרם משתלם לפי סכום המלאכה שגומר חשוב קבלן, אף ששוכר אותו למספר ימים, כדלקמן ס"ו. וראה לקמן פי"ד ס"ה, אם גם כשהישראל אומר לו לעשות המלאכה בשבת דוקא נחשב קבלנות. ולקמן פי"ז ס"ב ואילך, אם קיבל עליו לגמור כל המלאכות הצריכות ביום זה, ומשלם לו בעד כל יום, מתי לא נפיק מתורת קבלן.
466. שדוקא לענין עושה בפניו ולא קצץ, יש הפרש בין שלו לשל ישראל, כדלקמן פ"ל-לב. וכן לענין עושה בבית ישראל, כדלקמן פל"ח ס"ו.
467. ב"י סי' רמד ד"ה ולענין היתר (לתת לו דבר ידוע בעד אריגת אמה אחת).
468. משנה שם (עם השמש). רש"י שם (בעוד החמה זורחת). שדוקא לענין לא קצץ יש הפרש בין נותן לו סמוך לחשיכה לבין יכול לגומרה קודם השבת, ובין נותן לו בערב שבת לבין נותן לו ביום ד' או ה', כדלקמן פט"ו ס"א ואילך.
469. אמנם בעושה על המקח, בעיר שרובו ישראל, אין מתירים מטעם זה, אף שגם שם עושה כדי לקבל שכרו, וכדלקמן פכ"ה ס"ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.