אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>אמירה לנכרי</h2><h3>א. איסורו מטעם שליחות</h3><h4>ב</h4>

<h4>ב</h4>

ואע"פ שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו מן התורה אלא בישראל הנעשה שליח לישראל, שנאמר⁶ בתרומה כן תרימו גם אתם תרומת ה' ודרשו חכמים⁷ גם לרבות שלוחכם מכאן ששלוחו של אדם כמותו⁸ ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית אבל הנכרי אינו בתורת שליחות מן התורה⁹, מכל מקום מדברי סופרים יש שליחות לנכרי לחומרא¹⁰ (שוע"ר שם). ואף שלענין רבית יש אומרים דאין שליחות לנכרי אף לחומרא¹¹ (שוע"ר רמג, א בשוה"ג ציון יא), אפשר דכולי עלמא מודו בזה לענין שבת וכיוצא בה (קו"א רסג, ח ד"ה והענין).

הערות

6. קרח יח, כח.
7. קידושין מא, ב.
8. ראה גם שוע"ר שסו, יב. תלו, ב. תלו, כ. תקכז, ד. דיני מציאה ופקדון סל"ב.
9. ב"מ עא, ב. טור ושו"ע חו"מ סי' קפח ס"א. וראה גם שוע"ר תמח, י. תנ, כז. הל' רבית סס"ז.
10. ב"מ שם (לענין רבית: בשלמא סיפא לחומרא). וברש"י שם ד"ה בשלמא (שנכרי זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר) וד"ה אדעתא (והוי נכרי שלוחו ונחמיר מדרבנן למיסר). תוס' שם ד"ה כגון, ורא"ש שם פ"ה סי' נד, בדעת רש"י ורבנו חננאל (שכ"ה גם לפי המסקנא). הגהות מיימוניות פ"ו אות ב (כי יש שליחות לנכרי לחומרא). וראה גם לקמן פ"ט ס"ה.
11. ר"ת בתוס' ורא"ש שם (דהשתא תו לא אמרינן סיפא לחומרא, כדהוה אמרינן מעיקרא). ונתבאר בשו"ת ריב"ש סי' שה ד"ה תשובה ודאי. אבל ראה שוע"ר הל' רבית סע"ב-ג, שגם ברבית קיי"ל כדעת הפוסקים שיש שליחות לחומרא בנכרי.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.