<h4>א</h4>

יש מתירים1412 לומר לנכרי שיביא לו נר הדלוק כבר במקום אחר, אפילו אם אפשר לו בלעדו, בין נר של שעוה וחלב בין נר של שמן1413. לפי שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שהוא מוקצה1414, וכל מוקצה מותר לטלטלו בטלטול מן הצד1415. וכיון שהישראל בעצמו היה יכול להביא הנר לכאן בהיתר בטלטול מן הצד, כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו1416 וכיוצא בזה, כשמביאו הנכרי באיסור בטלטול גמור אין בכך כלום. שלא אסרו לעשות על ידי נכרי בשבת אלא דברים שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו1417. ואין להורות היתר זה אלא לבני תורה, אבל לעמי הארץ אין להתיר, שלא יתרגלו באמירה לנכרי וידמו דבר לדבר ויקילו יותר1418 (שוע"ר רעו, ט).

הערות

  1. 1412. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תקנה, בשם ר"ת (שהיה מתיר לישראל ליהנות מן הנר שהשפחה מטלטלת בשבת לצורך ישראל, משום דאי בעי ישראל הי' מושך הנר אפילו בשעה שהוא דול[ק] לכל מקום שירצה, משום דקיי"ל טלטול מן הצד לא שמיה טלטול. אבל אסור לומר לה לטלטל הנר לצורך ישראל). הגהות מיימוניות פי"ב אות ה (ר"ת התיר בשבת שילך נכרי עם ישראל בנר הדלוק בידו למשוך יין ולהביא לחם). הגהות מרדכי (פב, ד: ועוד כתבו, דמותר לומר לנכרי תביא נר הדלוק). רבינו ירוחם נתיב יב ח"ב (סז, ג). רמ"א סי' רעו ס"ג. מ"א שם ס"ק יא. ואף שמהר"ם בשם ר"ת התיר רק ליהנות מן הנר, אבל לא התיר לומר לה לטלטל הנר לצורך ישראל. ובהגהות מיימונית אפשר לפרש בב' האופנים, מ"מ קיי"ל כדברי המרדכי, שמותר אפילו לומר לנכרי תביא נר הדולק, שכן פסק ברמ"א שם.
  2. 1413. מ"א סי' רעו ס"ק י (דהא דבר שאינו מתכוין הוא). אליה זוטא שם ס"ק ב (אפשר לטלטלו בנחת שלא יקרב השמן וא"כ לא הוי פסיק רישיה). שוע"ר רעז, ה (אם צריך למקום הטבלה, יכול לטלטלה עם הנר שעליה, אפילו הוא של שמן).
  3. 1414. כמבואר בשוע"ר רעט, א.
  4. 1415. כמבואר בשוע"ר שיא, יד-טו.
  5. 1416. ראה מנחת פתים או"ח הוספות לסי' שיא ס"ח. טל תורה על ירשלמי שבת פ"כ ה"ה. חזון נחום סי' לג ס"ק ג. מ"מ וציונים לשוע"ר שם.
  6. 1417. ראה לקמן ס"ה, דהיינו דוקא לומר לנכרי סתם בלשון שאין מוזכר בו בפירוש שיעשה באיסור.
  7. 1418. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' נ. מ"א סי' רעו ס"ק י.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.