אוצר החסידיםהלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז<h2>איסור מראית העין</h2><h3>לז. מראית העין בחכירת מרחץ וקבלנות שדה</h3><h4>א</h4>

<h4>א</h4>

במקור חיפוש חדש

אם רוצה הישראל להשכיר המרחץ לנכרי, שיעבוד בו הנכרי בכל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה או בכל חדש בין שיסיקנו או לא יסיקנו, מן הדין היה מותר¹²⁵⁶. אעפ"כ אסרו חכמים לעשות כן¹²⁵⁷ מפני מראית העין¹²⁵⁸, לפי ששם הישראל נקרא על המרחץ¹²⁵⁹ שהכל יודעים שמרחץ זה הוא של ישראל, וכשיראו שנכרים רוחצים במרחצו של ישראל בשבת ונכרי מתעסק במרחץ יאמרו שנכרי זה הוא שכיר יום אצל הישראל¹²⁶⁰, ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניח את הנכרי להתעסק בשבת¹²⁶¹. או אפשר יחשדו את הישראל שהוא שכר לו נכרי זה שיתעסק במרחצו בשבת¹²⁶² (שוע"ר רמג, ו).

הערות

1256. כדלעיל פט"ז ס"ג.
1257. משנה ע"ז כא, א (לא ישכיר לו את המרחץ). ברייתא שם כא, ב כרשב"ג (לא ישכור אדם מרחצו לעובד כוכבים). טור ושו"ע סי' רמג ס"א.
1258. ריטב"א ע"ז כא, רע"ב. מהר"י אבוהב רס"י רמג. ב"ח שם ד"ה ואיכא למידק. אליה זוטא שם ס"ק א.
1259. משנה וברייתא שם. טור ושו"ע שם.
1260. שו"ע שם (ואמרי שכל הריוח של ישראל ושכר את הגוי בכך וכך ליום), ובסי' רמד ס"א, לפירוש המ"א סי' רמד ס"ק ג (ואומר שפלוני כו' שכרו לימים, שזה אסור מדינא). וראה קו"א רמג, א.
1261. ששכיר יום אסור, כדלעיל פי"ג ס"א.
1262. משמעות הרמב"ם פ"ו הי"ג (ואומר שפלוני שכר הגוי לעשות לו מלאכה בשבת). שו"ע סי' רמד ס"א. והרי אסור לקבוע זמן לקבלנות בשבת, כדלעיל פי"ד. וכן יש שני חשדות אלו לקמן פל"ח, בקבלנות בבית ישראל. וראה לעיל פל"ו סי"ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.