אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>מחזי כשליח</h2><h3>לג. מחזי כשליח בהשכרת כלי שעושים בו מלאכה</h3><h4>א</h4>

<h4>א</h4>

במקור חיפוש חדש

יש אומרים¹¹⁶¹ שהכלים שעושים בהם מלאכה, כגון רחיים במקום שמותר להשכירם לנכרי¹¹⁶², ומחרישה וכיוצא בהן משאר כלי אומנות, אסור להשכירם לנכרי בערב שבת, דכיון שיש ריוח להישראל במה שהכלים נשכרים לנכרי גם ביום השבת. כי ידוע הוא, אף שמשכירם לו לשבוע או לחדש¹¹⁶³, אם היה משכיר לו חוץ משבתות שלא היה רשאי לעשות בהם מלאכה גם בשבת היה הנכרי פוחת לו מעט, משכירות שנותן עכשיו כשמשכיר לו סתם ויש לו רשות לעשות גם בשבת, לפיכך כשהנכרי עושה מלאכה בשבת סמוך ליום שהשכירם לו, דהיינו ערב שבת¹¹⁶⁴, הרי נראה כאלו עושה בשליחות הישראל שצוהו לעשות בשבת כשהשכירם לו אתמול, כיון שיש ריוח לישראל במה שהוא רשאי לעשות בשבת¹¹⁶⁵, וכן עיקר¹¹⁶⁶ (שוע"ר רמו, ב).

הערות

1161. ברייתא יט, א (לא ישכיר אדם כליו לנכרי בערב שבת, בד' ובה' מותר), לפירוש רש"י שם ד"ה לא ישכיר אדם כליו (לעשות בהן מלאכה, בערב שבת, דנראה שמשכירו לו לצורך השבת). רא"ש שבת פ"א סי' לו, בשם רבנו יונה (בכלים שעושים בהם מלאכה, כגון ריחיים ומחרישה ושאר כלי אומנות, משום דמיחזי דמלאכה שעושה הגוי בהם בשבת כשלוחו של ישראל). דעה הב' בשו"ע סי' רמו ס"א.
1162. כדלקמן פל"ז ס"ז-ט.
1163. שהרי אם משכירו לימים נפרדים אסור אף בכלים שאין עושים בהם מלאכה, מטעם שכר שבת, כדלעיל פט"ז ס"ח-ט.
1164. ומטעם זה יש אוסרים ליתן בערב שבת, קבלנות שלא קצץ, כדלעיל פט"ו ס"ג ואילך. וכן בקבלנות של הולכת אגרת בשכר קצוב לכל יום, כדלעיל פי"ג סי"א.
1165. רא"ש שם.
1166. רמ"א סי' רמו ס"א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.