<h4>א</h4>
יש אומרים980 שאין היתר אלא כשאין מגיע ריוח לישראל ממה שהמלאכה נעשית בשבת, שאף אם יעשנה אחר השבת יהנה ממנה הישראל כך כמו עכשיו שהיא נעשית בשבת. ואף שהוא חפץ יותר שתיעשה בשבת כדי שתגמר מקודם ויכול ליהנות ממנה מקודם981, ואין זה נקרא ריוח כיון שאף אם תיעשה אחר השבת יהנה גם כן ממנה. אבל אם הוא בענין שאם תיעשה אחר השבת לא יוכל ליהנות ממנה, ואין לו בה חפץ כלל אלא אם כן תיעשה בשבת, כגון שהולך לדרך מיד במוצאי שבת וכיוצא בזה, בענין שיש ריוח לישראל ממה שהמלאכה נעשית בשבת, אסור ליתנה להנכרי קודם השבת אלא אם כן שיוכל לגמרה בימי החול קודם השבת או אחר כך. ואף אם נתנה לו בכדי שיכול לגמרה קודם השבת ונודע לו שהנכרי עושה בשבת צריך למחות בידו, דכיון שלהישראל יש ריוח מזה שהמלאכה נעשית עכשיו בשבת ולהנכרי אין ריוח מזה, שמצדו לא יבצר לעשותה אחר השבת, אלא שהוא עושה בשבת לפי תומו להשלים פעולתו ואין מגיע לו ריוח מזה כמו שמגיע להישראל, לפיכך נראה הדבר כאלו בשביל זה הישראל נעשית המלאכה בשבת (שוע"ר רנב, ה).
הערות
- 980. מ"א סי' רמד ס"ק א (על מ"ש השו"ע שם "פוסק אדם עם הגוי על המלאכה וקוצץ דמים והגוי עושה לעצמו", כתב המ"א שם "פירוש, דאין קפידא לישראל בזה, דאם לא יעשהו היום יעשהו למחר"). שו"ת פנים מאירות ח"א סוס"י לח (היכא שישראל בא סמוך לשבת ורוצה ליסע מיד במוצאי שבת, אסור ליתן לכובסת עכו"ם שתכבס חלוקו להביא לו מיד אחר שבת).
- 981. כדלקמן ס"ח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.